חוקר: אלי מסלובסקי
מנחים: שמאי אסיף, הדס שדר
שנה: 2016
מילות מפתח: עיצוב עירוני, מנדט בריטי, קום המדינה, ריכארד קאופמן, אלכסנדר קליין, יעקב בן סירה, אריה שרון
מחקר זה עוסק בעיצוב העירוני בישוב היהודי בתקופת המנדט הבריטי ובשנותיה הראשונות של מדינת ישראל. מטרתו של המחקר לעמוד על ההבדלים הרבים שבתוצר התכנוני המאפיין את שתי התקופות ולהסביר את הסיבות להבדלים אלו באמצעות הרעיונות האידיאולוגיים שמאחורי הפרקטיקה התכנונית.
עבודה זו מנתחת, בוחנת ותרה אחר הבסיס הרעיוני של העיצוב העירוני בשתי התקופות בשני שלבים:
- ניתוח של העיצוב העירוני בשתי התקופות על בסיס מרכיבי תכנון פיזיים במטרה לאתר את ההבדלים בדפוסי העיצוב העירוני.
- התחקות אחר רעיונותיהם של הוגי־דעות, פוליטיקאים, מתכננים בולטים ואנשי ממסד בשתי התקופות להבנת הבסיס התכנוני־רעיוני שהנחה אותם בעיצוב המרחב.
המחקר מתמקד בתוצר התכנוני המאפיין את שלב התכנון בלבד, קרי בתכניות. ממצאי המחקר מראים כי התקופות הנחקרות נבדלות זו מזו בתכונות הפיזיות של העיצוב עירוני. נמצא כי בתקופת המנדט אופיינו התכניות העירוניות בסכמות תכנוניות גיאומטריות מגובשות, בהן שולבו מרכיבי העיצוב העירוני להדגשה ברורה של היררכיית הרחובות והמוקדים בתכנית, ובהבדלה ברורה בין המרחב הפרטי לציבורי, תוך עדיפות מובהקת למרחב הפרטי. לעומת זאת, נמצא כי עם קום המדינה אופיינו התכניות העירוניות בסכמה תכנונית אורגאנית ומבוזרת, בה שילוב מרכיבי העיצוב העירוני יצר טשטוש של ההיררכיה העירונית ותרם למערך תכנוני שוויוני. המיזוג בין המרחב הפרטי לציבורי העניק עדיפות מובהקת למרחב הציבורי.
בהיות התכניות מסמך מדיניות המנחה את עיצוב הסביבה הפיזית, הן מהוות סביבה מדומיינת מבוססת ערכים ואידיאולוגיה, שאותם רוצים להנחיל גורמי הכוח האחראים להכנתן על המציאות. מחקר זה מציע להתחקות אחר הסיבות להבדלים בתפיסות העולם בשתי התקופות באמצעות ניתוח יחסי הכוחות בין שלושה גורמים מרכזיים המשפיעים על תכנונו ועיצובו של המרחב העירוני: המזמין – המייצג גופים כלכליים עצמאיים או גופי מדינה השואפים להביא לשינוי חברתי־סביבתי מתוקף תפיסת עולם מתקנת או מהפכנית; המתכנן – המאמץ, מעניק פרשנות והוגה רעיונות תכנוניים במטרה לתקן את פני החברה באמצעות עיצוב המרחב הפיזי; והרגולטור – המהווה את הריבון השואף להתאמת המרחב והחברה לתפיסתו האידיאולוגית.
המחקר חוקר את יחסי הגומלין והשיח התכנוני המתקיימים בין שלושת הגורמים על בסיס התיאוריות התכנוניות הזמינות בשתי התקופות. אלו מהוות את "אוצר המילים" האידיאולוגי־תכנוני, שכל אחד מהצדדים בשיח התכנוני בוחר לאמץ לעצמו בהתאם לאופיו של המרחב הפיזי־חברתי הרצוי בעיניו.
ממצאי המחקר מזהים קשר מובהק בין התיאוריות התכנוניות שהנחו את העיצוב העירוני בכל אחת מהתקופות לתפיסה האידיאולוגית של כל אחד מגורמי הכוח שהשפיעו על עיצוב המרחב. נמצא שהתקיים ייבוא עקבי של תיאוריות תכנוניות עדכניות מהעולם המערבי לארץ ישראל ולמדינת ישראל, וכי בחירתן והתאמתן נבעו בראש ובראשונה מתפיסות אידיאולוגיות סמויות של כל אחד משלושת גורמי הכוח ביחס למרחב הציוני הרצוי. עוד נמצא כי ההבדלים בתוצר התכנוני של שתי התקופות נבעו באופן ישיר מהשינויים היסודיים שחלו בסטרוקטורת הכוח שמבנות את השיח התכנוני של העיצוב העירוני. בכל הנוגע למזמין, הרי שהמעבר מישוב למדינה הביא עמו שינויים באפשרויות המימוש של האידיאולוגיה הציונית ועיקרם מעבר משליטה כלכלית־חברתית של המוסדות הציוניים לשליטה ממלכתית־ריבונית של המדינה. בכל הנוגע למתכנן, הרי שהשינוי במעמדו של המתכנן ביחס לממסד השפיע על יכולת קידום רעיונות תכנוניים מסוימים על פני אחרים, שעיקרו מעבר ממבנה של מתכננים עצמאיים הפועלים בתוך "כללי המשחק" של החוק המנדטורי לגוף ממלכתי־תכנוני ריכוזי. בכל הנוגע לרגולטור, הרי שהשינוי בריבונות על הארץ הביא עמו מטרות ויעדים חברתיים שונים בתכלית, שעיקרם מעבר מהתפיסה הקולוניאלית־כלכלית של המנדט הבריטי לתפיסה הסוציאלית של בניית החברה הישראלית החדשה.
ממצאי המחקר הראו כי עיקר ההבדלים בעיצוב העירוני נבעו מסטרוקטורות הכוח השונות של המשטרים בכל אחת מהתקופות. הגופים הרגולטוריים, שבשירות הממסדים, שיחקו תפקיד מכריע בתרגום הגישה הממסדית כלפי המרחב לכלים תכנוניים מחייבים, שהיוו בסיס לתהליכי התכנון של העיצוב העירוני. הגישה האימפריאליסטית של קפיטליזם חופשי וצמצום מעורבות ציבורית של המשטר המנדטורי הובילה להעדפת היוזמה הפרטית כמנוף לפיתוח כלכלת הארץ. השלכותיה העירוניות־מרחביות של מדיניות זו בלטו בעיקר במתן עדיפות מובהקת לקרקע הפרטית במרחב העירוני. לעומת זאת, גישת מדיניות הרווחה והאחריות הציבורית המקיפה של המשטר הישראלי הובילה למדיניות ממלכתית, שביכרה את היוזמה הציבורית ככלי לעיצוב חברתי ופיתוח כלכלי. תנאים אלו קיבלו את ביטויים הפיזי בעיצוב העירוני בהעדפתו ובפרישתו החובקת של המרחב הציבורי.
הקריאה הביקורתית שמציע מחקר זה לאופן התהוותו של העיצוב העירוני מבקשת להבין את תפקידו של המרחב הבנוי ככלי בעיצוב המרחב האידיאולוגי־חברתי בתוכו אנו חיים. קריאה זו, לא פחות מניתוח תקופתי, מעוררת מחשבה על העיצוב העירוני הישראלי של ימינו. במסגרתו שלושת גורמי הכוח ממשיכים לייצר סביבות מדומיינות על נייר השרטוט. השאלה הנשאלת היא לאורם של אילו ערכים אידיאולוגיים פועלים המזמינים, המתכננים והרגולטורים כיום?
