חוקר: רועי שמיר
מנחות: אלונה נצן־שיפטן, תמר ברגר
שנה: 2019
מילות מפתח: מרחב חרדי, הלכה למעשה, שכונות, שמואל הנביא, רמת אשכול, מעלות דפנה
תופעת התחרדותן של שכונות עירוניות כמעט שלא נחקרה מצדדיה האדריכליים ומעט מאוד נכתב על הכלים התכנוניים המשרתים אותה. ללא מחקר כזה נותרת ההבנה של ממד חשוב זה של הדיון בעירוניות לוקה בחסר. מחקר זה מבקש להשלים משהו מן החסר. המחקר מתמקד בתהליך התחרדותן של שלוש שכונות סמוכות בצפון ירושלים – שמואל הנביא, מעלות דפנה ורמת אשכול, ובמנגנון שהניע את התהליך.
שלוש השכונות נבנו החל בראשית שנות ה־60 ובמשך כעשור. הן תוכננו בידי משרד השיכון למען האוכלוסייה הכללית אך במהלך השנים זו התחלפה באוכלוסייה חרדית. המחקר מתחקה אחר המנגנון, השיטות והכלים ששימשו בתהליך הטרנספורמציה של השכונות בעזרת כמה כלים: איסוף וניתוח של מסמכים ארכיוניים, ראיונות עומק עם תושבים ועם גורמים ממסדיים עירוניים ורבניים וסיורי שטח בשלושת בשכונות. אלה יוצלבו עם הדיון התאורטי הקיים בסוגיות העולות מהמחקר האמפירי. המסקנה העולה מהמחקר היא כי קיים מנגנון תכנון חרדי־הלכתי, הפועל לצד המנגנון הממסדי, ובאמצעותו מתאים הממסד הרבני את המרחב ואת התשתיות הקיימות בו לצרכיה הפרטיקולריים של הקהילה החרדית.
לא פעם בדיון בתכנון אלטרנטיבי מבחינים הבחנה דיכוטומית בין הלמעלה ללמטה ומדברים על תהליכים מלמטה למעלה (bottom-up) או מלמעלה למטה (top-down). במקרה זה ההבחנה אינה מספקת. מקורן של פעולות רבות המניעות את השינוי בשכונות החרדיות הוא דווקא במוסדות התכנון. כך מתערערת עוד הבחנה דיכוטומית רווחת, בין הפורמלי לא־פורמלי.
במחקר מזוהים שלושה גורמים עיקריים האחראים לטרנספורמציה של המרחב: התושבים, הממסד הרבני והממסד העירוני. סקירת פעולותיהם במרחב מצביעה על מנגנון חדש: זהו סדר אלטרנטיבי, בעל עקרונות עיצוב מרחביים המבוססים על חוקי ההלכה, שניתן להגדירו סדר הלכתי, הפועל לצד הסדר התכנוני כמערכת תכנון מקבילה. שני הסדרים, התכנוני וההלכתי, פועלים על בסיס מערכת חוקים: הסדר התכנוני מתבסס על חוקי המדינה, המחייבים את התושבים בתוקף היותם אזרחים במדינה ריבונית, ועל מוסדות התכנון המפרשים את החוק ומוציאים אותו מהכוח אל הפועל; ואילו הסדר ההלכתי מתבסס על מערכת חוקים אלטרנטיבית , דתית־הלכתית, המפורשת ומתווכת בידי הממסד הרבני. מערכת זו שואבת את תוקפה וסמכותה מהבחירה התרבותית של נמעניה, ולא פעם היא נתפסת בעיניהם כמחייבת יותר מזו הרשמית הממסדית. בשל השוני במערכות החוקים נוצרת מערכת יחסים מורכבת בין שני הסדרים. לעיתים הם מתנהלים בצוותא תוך שיתוף פעולה, לעיתים במקביל ולעיתים הן מתנגשות.
המחקר מתעד ארבעה ביטויים אדריכליים ותכנוניים שיטתיים של התחרדות השכונות, המצטרפים לעקרונות תכנון של ממש: גבולות, הוראות עיצוב מתאריות, תשתיות ועירוב שימושים. ביטויים אלו במרחב הממשי הם פועל יוצא של מהלכים תכנוניים־הלכתיים, המצביעים, כפי שעולה מהמחקר, על קיומו של מנגנון תכנון פיזי־הלכתי־מערכתי, שאינו מוצהר ואינו נתפס כחלק מהמערכת התכנונית הממסדית.
