חוקר: יהויכין גור
מנחים: גילברט הרברט, דוד בסט
שנה: 1992
מילות מפתח: שיכון ציבורי, מדינת ישראל
מאז הקמתה של מדינת ישראל הפכה יצירת מקום מגורים לתושביה ולעולים לאחת המשימות המרכזיות ולגורם מרכזי בפעילות הכלכלית. עם גל העליה האחרון שוב הפכה בעיית השיכון לנושא מרכזי בחיינו.
מהו שיכון, מה הוא כולל, כיצד הוא נראה, איך הוא עומד ביחס לסביבה ומהי הזכות של כל אחד לשיכון על חשבון או בעזרת הממסד, הנה תפיסת מוגדרת ומקובלת כיום. למרות הכמויות הגדולות של שיכונים שהוקמו וחשיבותו של הנושא, לא יוחד סוג בניה זה כפרק עצמאי בתולדות הארכיטקטורה. גם בחו"ל, בעולם המערבי, מופיע השיכון הציבורי כנושא בפני עצמו רק משנות ה־20 ואילך.
מחקר זה מתייחס לחקר תולדות השיכון בארץ, הוא עוסק בשיכון הציבורי שהוקם בתקופת המנדט ועד מלחמת השחרור. המחקר עוקב ומזהה את מקורות ההשפעה ואת הדגמים לשיכון הציבורי בארץ בשנים הרלוונטיות בודק כיצד הועברו לכאן ועל ידי מי. המחקר גם בודק באיזה מידה שונו או הותאמו הדגמים וכתוצאה של איזה גורמים.
המתכננים, המעצבים, היזמים והמשתמשים בשיכון היו בני העליה הרביעית והחמישית מוצאם היה מאירופה, הנעשה שם היה המקור לרעיונותיהם והנסיון שהביאו איתם. הם מצאו בארץ תנאים שונים, אקלים שונה, לא איזורי תעשיה צפופים, ללא מסורת בתחום השיכון, בסך הכל שטח ריק. כך נוצר, מצד אחד, נגוד בין המורשת המובאת והתנאים המקומיים, ומצד שני קיימת דוקא זהות ברעיונות בין הציונות ותנועת ההתישבות בארץ לבין תנועות ואידאולוגיות שהיו ברקע הקמת השיכונים באירופה.
המקורות למחקר על הנעשה בעולם המערבי קיימים והם רבים, לכן ניתן היה להגיע לסקירה כללית ומתמוצתת. לגבי הנעשה בארץ, החומר שנאסף הוא:
(1) מקורות ראשונים: מסמכים, פרוטוקולים, תכניות, דוחות רשמיים וראיונות עם אנשים שהיו חלק מן התקופה הנחקרת.
(2) מקורות שניונים: סכומים בני זמננו, מסמכים, מחקרים היסטוריים ומיוחדים המתוכננים בתקופה הנחקרת. מאמרים ביוגרפיות ומונוגרפיות מאוחרים יותר.
(3) ביקורים ובחינה במקום, הן באירופה והן בארץ, של אתרי השכונות והשיכונים.
התפתחותה של בעיית השיכון בעולם המערבי החלה בתחילת המאה ה־19 עם התפשטות המהפכה התעשייתית באנגליה, שם נוצרו הפתרונות הראשונים בשכונות וערי תעשיה חדשות, בגישות פילנטרופיות וחברתיות משתנות, בחקיקה ועד להולדתה של תנועת עיר הגנים עם השפעתה העצומה. בארצות אירופה האחרות, באיחור של פזה אחת, בעקבות אותו מחסור בדיור, נוצרים פתרונות והתפתחויות מקומיות שונות. מוצאם של מרבית העולים לארץ, לפני הקמת המדינה, היה ממרכז וממזרח אירופה, לכן מודגש הנסיון הגרמני, השיכונים ברפובליקת ויימר והנסיון של שיכוני וינה.
בעיית השיכון צמחה בארץ עם גידול האוכלוסיה באמצע המאה הקודמת וביחוד בירושלים, בה נוצרו שכונות מגורים חדשות שהן במידה מסויימת שיכון ציבורי. ראשית ההתישבות הציונית, הקמתם של ישובים וערים חדשות (בייחוד תל אביב) מביא לגידול האוכלוסיה העירונית ואיתה צמיחת בעיית השיכון.
עם זאת כל תקופת השלטון התורכי לא אפשר החוק רכישת קרקעות, הקמת שיכונים ציבוריים, רכוש משותף או קואופרטיבי, כך שבתחום זה לא נעשה דבר.
שנות העשרים היו תקופת גיבוש רעיונות, התארגנות והכנות. הלחץ בא מלמטה, מן הפועלים והעולים מחוסרי הדיור. הוקמו אגונים לשכונות עובדים בערים ואף קמה "שכונת בורוכוב" שכונות הפועלים הראשונה. ב־1927 הוקם "המרכז לשכונות עובדים" בהסתדרות שיהפך לחברת "שיכון" ויהיה גורם מרכזי לפעולות השיכון עד לאחר הקמת המדינה.
בשנות השלושים מוקמים שכונות פועלים בערים וליד ערים, בבתים בודדים ובבנייני קומות (מעונות עובדים) וכן ערי פועלים חדשות, קרית חיים, קרית עבודה (חולון), וקרית עמל. היו גם פעולות לשיכון הפועל החקלאי ויסודם של ישובים עירוניים נוספים.
מלחמת העולם השנייה, בתחילת שנות הארבעים, שיתקה את עיקר פעילות השיכון, למעט רכישת קרקעות ודיונים של הקהילה המקצועית בשנים הספורות שבין סיום המלחמה ומלחמת השיחרור נעשתה פעילות ענפה בתחום זה, על ידי חברת שיכון וגופים אחרים. לראשונה אנו רואים שיכון עירוני (בעיקר בתל אביב) וזאת על רקע איסור קודם של הממשלה שלא אפשרה כל עיסוק בשיכון על ידי הרשות המקומיות.
בשיכונים אלה שהוקמו בשנות ה־30 וה־40 נמצא את השפעת עיר הגנים האנגלית, את הגרסה הגרמנית שהיא יותר שכונת גנים, את וינה הסוציאליסטית של שנות ה־20 ואולי יותר מהאחרים, השפעת השיכונים שהוקמו בגרמניה, בברלין, בערי הלווין של פרנקפורט, התערוכה בוייסנהוף ודגמים אחרים.
במידה רבה אפשר להסיק שדגמים אלה לא רק השפיעו, אלא ממש הועתקו אולי אפילו "הושתלו" בארץ לא רק בגלל שהיו חלק מן המורשת שהובאה על ידי המתכננים אלא גם בגלל הקרבה ואף הזהות בין האידאולוגיות של תנועת עיר הגנים והסוציאליזם והארכיטקטורה המודרנית לבין ערכי היסוד של הציונות ומנהיגיה בתקופה הנחקרת.
דגם יחידת הדיור היתה קודם כל בית בודד על פיסת קרקע צמודה, כל חלופה בבית קומות היה פתרון נחות הנובע מכורח המציאות. יחידה כזו כללה לרוב 2 חדרים, מטבח, שירותים ומרפסת. בנוסף לכך ראו בכל פרוייקט של שיכון חלק מבנין הארץ והגשמת החזון הציוני ושלב נוסף בתפרון הבעיות הכלכליות והמדיניות של הישוב.
הירושה בתחום השיכון שקבלה מדינת ישראל היתה תפיסה האומרת שיחידת הדיור הינה חלק מסביבה (שכונה) בה יש קשר והתחייסות הדדיות בין התושבים לבין עצמם ובין התושבים והארגונים שיזם להקים את השיכון.
רק לאחר הקמת מדינת ישראל לקחה הממשלה על עצמה את האחריות לאספקת קורת גג לכל הזקוקים לכך. עם הקמת המדינה נוצרו תהליכים ומאפיינים ברורים ומוגדרים של שיכון ציבורי, אלו היוו את הבסיס להקמה ולפיתוח של מערכות שיכונים בקנה גדול בהרבה.
