חוקרת: אורין שחר
מנחות: אלונה נצן-שיפטן, רחל זבה
שנה: 2012
מילות מפתח: אדריכלות מודרנית, אדריכלות ישראלית, עיירות פיתוח, כפרים פלסטינים, ארכיאולוגיה, עליה לרגל, קברי קדושים, קריה חסידית, משרד הדתות.
במרכזו של מחקר זה עומד המפגש בין תהליכים של יצירת זהות מקומית וקהילתית לבין ביטויים של עשייה אדריכלית, כפי שהם באים לידי ביטוי בעירה חצור הגלילית, משנות ה־50 ועד סוף שנות ה־70 של המאה ה־20.
חצור הגלילית נושאת לכאורה את תמצית תכונותיה של ההתיישבות העירונית הפריפריאלית במדינת ישראל הצעירה. מחקר זה חושף את הפער בין דימוי זה, לבין המציאות המקומית המקפלת בתוכה מגוון של סיפורים מתנגשים, וכוחות סותרים. ההתבוננות החדשה בחצור הגלילית מצרפת אל הדיון את היישובים הסמוכים ואת השכבות היישוביות הקודמות לחצור הגלילית ומביאה לחלוקת המחקר לשלושה שערים המתארים שכבות תכנוניות ואדריכליות נפרדות.
השער הראשון מתמקד בשנות ה־50 ונוגע לקביעת הדפוס היישובי באתר זה ולתהליך המרתה של ההתיישבות הכפרית בהתיישבות עירונית: מהכפר הפלסטיני פירע'ם לכפר העבודה פאר־עם ולעיר החדשה חצור. סוגיה זו נוגעת בהתמודדות הישראלית עם שרידי הכפרים הערבים המרוקנים מאז 1948. התהליך הסמלי של עקירת המרחב הכפרי הנטוע בקרקע ויצירת מרחב עירוני אבסטרקטי, אוצר בחובו שינויים וקונפליקטים מעשיים ורעיוניים, שהתגלעו בין המוסדות השונים במעבר מתקופת היישוב לתקופת המדינה.
השער השני מתייחס לדיאלקטיקה התרבותית שהתפתחה בחצור ובסביבתה מסוף שנות ה־50 ולאורך שנות ה־60. בהקשר זה מתמקד הדיון בשני אתרי מורשת שהתבססו באזור והתחרו על עיצוב זיקתה של חצור לעבר המקומי: מתחם קברו של חוני המעגל בחצור הגלילית שתוכנן על ידי האדריכל מאיר בן אורי ממשרד הדתות; והמוזיאון לעתיקות חצור בקיבוץ איילת שתוכנן על ידי האדריכל דוד רזניק. אתרים אלה, המעוצבים בשפות אדריכליות שונות, משקפים לטענתי, מיתוסים ונרטיבים נבדלים, גישות היסטוריות ואידיאולוגיות שונות ופרקטיקות מנוגדות של שימור זיכרון ויצירת שייכות וזהות מקומית. פרק זה עוסק בהרחבה בעשייה האדריכלית הענפה שהתגבשה במשרד הדתות, ונותרה עד היום מחוץ לשיח האדריכלי הישראלי.
השער השלישי בוחן את השינויים שהתהוו במהלך שנות ה־70 הן בדמותה של האוכלוסייה המקומית והן בתבניות התכנון המקובלות. שינויים אלה באו לידי ביטוי בהקמתה של קריית חסידי גור בחצור הגלילית על ידי האדריכל דוד רזניק. הקמתה של הקריה מספקת הזדמנות יחידה כמעט לפענוח מערכת היחסים בין הדיסציפלינה האדריכלית והזירה החרדית, שנגיעותיה בעולם האדריכלי ובעשייה תכנונית כזו נדירות במיוחד. כמו כן היא מאירה את הקשר הסמוי בין ההגות החרדית להגות האדריכלית המודרניסטית.
צירופן של השכבות השונות הוכיחה כי אף אחת מהן איננה בבחינת 'לוח ריק' וכל אחת מהווה נקודת ייחוס לשכבה הקודמת לה ולשכבה העוקבת אחריה. בנוסף, חשף המחקר את נוכחותו הממשית והמשמעותית של העבר בהווה היישובי. מתוך הדיון המחקרי בשלוש השכבות של העיר החדשה, התבהר האופן בו פונה כל שכבה אל תמונת עבר אחרת הגלומה במרחב היישובי הזה ובסביבותיו, ומאמצת אותה כמנוע וכסיפר.
בנוסף, חושף הדיון במרחביים האדריכליים השונים את הקהילות האורבניות המגוונות המתקיימות בחצור ומתאר את מעשה שיבוצן של התפיסות ההיסטוריות, הקהילתיות, העממיות והמסורתיות במציאות ממלכתית המאופיינת בשפה אדריכלית מודרניסטית ומאחידה ובגישות תכנוניות קשיחות ומובְנות.
