קתדרה 163, ניסן תשע"ז, עמ' 190-163
הקמת הגן הלאומי סובב חומות ירושלים לאחר כיבוש מזרח העיר בשנת 1967 נתפסה בציבור הישראלי כהישג לאומי וכהזדמנות היסטורית שבה הוגשם חלום בריטי ישן להקיף את החומות בחגורה ירוקה. מאמר זה מתמקד בשעת האפס ההיסטורית שבה נוסח מחדש הרעיון הבריטי ליצור חגורה ירוקה כגן לאומי סטטוטורי בשטחי הגבול לשעבר, ובהשפעותיה על הדינמיקה העירונית באגן ההיסטורי כיום. המחברות מנתחות את נסיבות הקמת הגן הלאומי על רקע התחרות הממסדית על אתרי מורשת ממלכתיים בבירה, וטוענות כי שיתוף הפעולה הייחודי בין אנשי מקצוע לבין הגורמים הפוליטיים היה המפתח לאישורו ולהקמתו המהירים. בתוך כך מתבררת תרומתו המכרעת של ידע מקצועי־עדכני לעיצוב הגן כמרחב סמלי 'תנ"כי', ומתחדדות סוגיות הקשורות לניסוחה המרחבי של הישראליות כהוויה חובקת עבר. אולם המעשה יצר גם מתח בין חזון הפארק הירוק, הרציף והמאחד, לבין הצרכים התפקודיים העירוניים, ומתח זה נבחן במאמר בשני אתרים, גיא בן הינום וסילואן. המאמר מבוסס על מחקר ארכיוני מקיף של מקורות ראשוניים טקסטואליים וגרפיים, על ראיונות עם אנשי מפתח בהקמת הגן וכן על עיתונות וספרות בנות התקופה.
