מודרניזם ירושלמי:
דוד אנטול ברוצקוס ויצירתה של שפה מודרנית מקומית
/ רעות ירניצקי

חוקרת: רעות יניצקי

מנחה: אלונה נצן־שיפטן

שנה: 2015

מילות מפתח: מודרניזם, ברוצקוס, ירושלים

מחקר זה עוסק בעבודתו האדריכלית של דוד אנטול ברוצקוס ומבקש לבחון את התגבשותה כשפה מודרנית ייחודית. ב־1935 עבר ברוצקוס מברלין לירושלים, בה יצר אדריכלות מודרנית, אך כזו הנובעת משפה אינדיבידואלית ואינטואיטיבית השואבת השראה מהסביבה המקומית ומבקשת להיטמע בה. המחקר מבקש להתחקות אחר שורשיה של תפישתו האדריכלית של ברוצקוס, וטוען כי תפישה זו היא פרי חינוכו האדריכלי בתוך מורשת המודרניזם הגרמני ה'תרבותי'. אמשיך ואטען כי כמהגר וכיהודי בגרמניה של שנות ה־30 של המאה שעברה, פירש ברוצקוס באופן ייחודי את המורשת המודרנית עליה התחנך וכי עבודתו האדריכלית בירושלים אינה מהווה ביטוי ישיר לאותה מורשת, אלא מבטאת תרגום שלה אל תוך המרחב החדש. המחקר מתחקה אחר תהליך התרגום ומשרטט את מאפייניה של שפתו האדריכלית של ברוצקוס ואת התעצבותה כתוצאה מהדיאלוג שניהל עם השיח המודרני התרבותי, תוך בחינת הגורמים השונים שהשפיעו על מהלך התרגום. עבודתו של ברוצקוס משמשת אם כן במחקר זה כמקרה בוחן להבנת האופן בו תפישות מודרניות עוברות טרנספורמציה במעבר ממרחב אחד לשני, תוך כדי הכלת מגוון זהויות ורעיונות שונים.

המשך המחקר בוחן כיצד עקרונות התכנון של ברוצקוס אותם ניסחתי באים לידי ביטוי בעבודות שונות שלו לאורך כשני עשורים, מבינוי ערים לתכנון פרטני ומבנייה מודרנית לשימור והתערבות בקיים. המחקר טוען כי בבסיס העבודות השונות הללו עומדת תפישה זהה הנובעת מהחיפוש אחר הקשר הישיר והלא מתווך עם המקום. אציע, כי תהליך התרגום הוא שהביא את ברוצקוס לנטרל את הפן האידיאולוגי שבתוך התפישה המודרנית התרבותית, ולהשתמש במקום עצמו, מתוך הקריאה האישית, אינטואיטיבית וישירה שלו אותו, כמנוע ליצירה. עמדה זו הדוחה את תפישת העשייה האדריכלית כניסוח של ממד פוליטי לאומי, מציבה את האדריכלות של ברוצקוס כ'אחרת' וכמבטאת קול ייחודי ושונה במרחב הישראלי של התקופה.

> קישור לתיזה בספריית הטכניון