בתי בארי: המבנן הברוטליסטי כבית לקהילה – אתמול והיום
/ נועה זמר

חוקרת: נועה זמר

מנחה: יעל אלואיל

שנה: 2021

מילות מפתח: מגורים, ברוטליזם, אדריכלות, קהילה

ניסיונות לתכנון סביבות מגורים ברוח הגישה הברוטליסטית לאדריכלות, כמסגרת לחיי קהילה משותפים בעיר, נתפסו פעמים רבות ככישלונות אדריכליים מפוארים. בכך, הם סימלו את כישלון האדריכלות המודרנית לייצר דיור בר־קיימא וגרמו לקהילה המקצועית להפנות אליהם עורף – בארץ, ובעולם. הכישלון הנרחב לייצר מגורים כמשאב חברתי נכרך כחלק בלתי נפרד במעבר ממגורים בחסות מדינת הרווחה למגורים בהובלת המגזר הפרטי, החל משנות ה־70, תוך השלת תפקיד המגורים כזירה לזהות, שייכות, וקהילה. אולם האם הניסיונות הללו בהכרח נכשלו? אם לא, מה ניתן ללמוד מניסיונות העבר אודות תכנון מגורים כמסגרת חברתית? על רקע התפיסה הדומיננטית הנוכחית של מגורים כנדל"ן, בשונה מהתפיסה ההיסטורית בישראל של מגורים כמשאב חברתי, מחקר זה מבקש להפנות זרקור לעבר מקרה ייחודי המאתגר את הידע הרווח.

בתי בארי, קבוצת־מגורים שתוכננה ונבנתה בתל אביב בשנים 1958–1965, המתפקדת מיום הקמתה במנגנון בעלות משותף של מאה ותשעים יחידות דיור בארבעה בניינים נפרדים, מאתגרת במחקר זה תפיסות רווחות אודות הגישה הברוטליסטית לתכנון סביבות מגורים. המבנן תוכנן בשיתוף פעולה יוצא דופן של כמה מאדריכלים הבולטים בשנות קום המדינה – אריה שרון, בנימין אידלסון, דב כרמי, צבי מלצר, רם כרמי ואדריכלי הנוף דן צור וליפא יהלום – אשר היו מעורבים בשיח הבינלאומי אודות תכנון סביבות מגורים מודרניות. על אף המאבקים הרבים העולים מניהול הבית המשותף ולמרות לחצי הנדל"ן הגבוהים, ממשיך המתחם להתקיים כבית לקהילה מתפקדת, לאורך חמישים וחמש שנות קיומו.

על רקע ההצלחה של בתי בארי לקיים קהילה מתפקדת לאורך זמן, מחקר זה מבקש לדון בשאלות אודות מגורים והיכולת שלהם לשמש כמסגרת בנויה לקהילה. המחקר מעמת את עקרונות הגישה הברוטליסטית לתכנון מגורים אל מול השפה האדריכלית המובהקת של הפרויקט, ואל מול ממד הקיום הקהילתי במתחם. מבחינה מתודולוגית, המחקר שואב השראה מהבחינה המשולשת של לפבר את המרחב – המרחב המתוכנן, פועל יוצא משיתוף הפעולה המקצועי יוצא הדופן של אדריכלי בארי; המרחב הפיזי, ומובנו כפיתוח מקומי לגישה הברוטליסטית לאדריכלות; והמרחב הנחווה, כפי שהוא נתפס על ידי הקהילה המאכלסת אותו (Lefebvre, 1991). המחקר משלב מחקר היסטורי בארכיונים וכולל ניתוח של מסמכים אדריכליים על רקע ההיסטוריה של התכנון האדריכלי והנופי של סביבות מגורים עירוניות בעשורים שלאחר מלחמת העולם ה־2 בארץ ובעולם; מחקר שטח אדריכלי הכולל תיעוד וניתוח של הסביבה הבנויה; ומחקר שטח אתנוגרפי הכולל תצפיות וראיונות דיירים.

ממצאי המחקר מוצגים בארבעה חלקים, כאשר כל חלק משמש בסיס ידע לחלק הבא: (א) שותפות מקצועית – בתי בארי כעדות הבנויה הבלעדית של השותפות המקצועית יוצאת הדופן, אשר מייצגת את התמורות הדרמטיות שחלו בשיח אודות תכנון סביבות מגורים מודרניות לאורך המאה ה־20, בהן אדריכלי הפרויקט, וסוכנים פחות מוכרים, לקחו חלק פעיל; (ב) היסטוריה תכנונית – המציגה את תכנון בתי בארי כביקורת טיפולוגית להתפתחות האורבנית של תל אביב, המתבטאת בעיצוב בלוק המגורים העירוני כמרחב לחיי קהילה משותפים, בתהליך המשלב קובעי מדיניות, מתכננים, ויוזמה פרטית; (ג) אדריכלות המבנן – כפיתוח מקומי של הגישה הברוטליסטית לתכנון סביבות מגורים עירוניות; (ד) קהילה – אשר תפקודה מעיד על מבנן המגורים המשותף כאובייקט סביבו מתפתחות אינטראקציות בין אישיות וזהות קהילתית בזכות, ולא על אף, מאבקים על המרחב המשותף.

המחקר מבקש לאתגר את הידע הקיים אודות התאוריה, והפרקטיקה, של פרויקט המגורים הברוטליסטי, באופן המאפשר חשיבה מחודשת הן אודות הברוטליזם כתיאוריה אדריכלית לתכנון סביבות מגורים, והן אודות תכנון מגורים בקונטקסט עכשווי.

> קישור לתיזה בספריית הטכניון