חוקר: חן ניר
מנחים: טל אלון מוזס, שאול עמיר
שנה: 2016
מילות מפתח: נוף תרבות, מדיניות, חקלאות, שיח סביבתי
נופים חקלאיים נוצרים בפעילות ארוכת שנים של ייצור מזון וסיבים. ממחצית המאה העשרים התפתחה גישה המזהה את חשיבותם כספקים של שירותים אקולוגיים ותרבותיים מגוונים. בישראל ששטחה קטן והצפיפות בה גדלה קיים קונפליקט בין פיתוח לבין שימור המגוון והשלמות של נופים חקלאיים. הדיון לגבי תפקיד הנוף החקלאי והדרכים לניהולו היווה את המוטיבציה למחקר שמטרתו לבחון את יחסי הגומלין בין תפיסות סביבתיות, מדיניות ונוף חקלאי. חיתוך בין הנושאים הוביל לשאלות המחקר:
כיצד תפיסות סביבתיות תורמות ליצירת המשמעות של הנוף החקלאי? וליצירת מדיניות?
מה התרומה של מדיניות לעיצוב הנוף החקלאי הפיזי? וכיצד האחרון תורם ליצירת המשמעות של הנוף?
המחקר ייצג את מקומן של תפיסות סביבתיות ומדיניות בנוף באמצעות מודל ראשוני שנשען על עבודתם של Tress and Tress שתארו את הנוף כמערכת של יחסי גומלין בין נוף פיזי לנוף מדומיין המשתנה לאורך זמן. מאחר והמודל הראשוני תאם רק חלקית את הממצאים, פותח מודל חלופי המתאר את הנוף כשיח שהוא רשת של יחסי גומלין הדדיים בין ידע, תודעה, משמעות וביטוי המשמעות באמצעים רטוריים, בפעולות ובעצמים מוחשיים. גישת השיח היוותה בסיס מתדולוגי לבחירה ולשילוב בין שיטות מחקר מתחום השיח במחקר אינטרדיסציפלינרי:
– ניתוח שיח של טקסטים (יומנים, ספרי זכרונות, מכתבים) חשף תפיסות סביבתיות שביטאו יוצרי הנוף.
– ניתוח פרשני של מסמכי מדיניות בחן את הקשר בין התפיסות הסביבתיות של יוצרי הנוף לבין הבחירה שלהם בפעולה.
– ניתוח מסמכים ארכיוניים תאר את השינוי בנוף הפיזי.
– הצלבה בין הממצאים תרמה להבנת יחסי הגומלין בנוף.
השיטה יושמה בחקר מקרה של נוף חקלאי בסובב בקעת הנדיב בין השנים 1882–1918.
בתקופת המחקר התפיסה הסביבתית העיקרית של יוצרי הנוף היהודים הייתה תפיסת הבידול לאורה ראו את אדם נפרד מהסביבה ואת מרכיבי הסביבה כמשאבים לניצול. הם לא העניקו למרכיבי הסביבה יחס מוסרי והעריכו אותם לפי מידת התועלת לאדם. האמצעי הרטורי העיקרי שביטאו היה נרטיב הקדמה והמודרניות. לאורו תפסו את הסביבה כפראית והאמינו שבאמצעות ידע, עבודה קשה וטכנולוגיה הם יכולים לשפר את מצבה ואת מצבם. נרטיב זה הוביל למגוון משמעויות שיוצרי הנוף ייחסו לסביבה: כל עוד הסביבה הייתה במצב טבעי, לא מנוצל, המתיישבים ראו אותה פראית ומבוזבזת. לאחר שטיפחו אותה הם ייחסו לה משמעות של בית וכאשר הצליחו, העניקו לה משמעות של גן עדן.
המדיניות, שהתאימה לתפיסת הבידול, הייתה תוצר של מאבקים בין קבוצות בציבור היהודי על אופן יישום ההתיישבות. למאבקים תרמו הבדלים באופן שהקבוצות השונות התייחסו לנושאים אחרים בשיח כגון דת וכלכלה. בנוסף המדיניות הושפעה ממגבלות הנוף הפיזי. השינוי במדיניות הוביל לשינוי הנוף הפיזי בשלוש תקופות:
– בשנת ההתיישבות הראשונה יצרו המתיישבים היהודים נוף של משקים אוטרקים מגוונים.
– בשנים 1900-1883 הנוף הפיזי שיצרה מדיניות הברון רוטשילד התאפיין במשקי מטעים מודרניים תעשייתיים המייצאים תוצרתם לשוק העולמי.
– בשנים 1918-1900 הנהלת יק"א צמצמה את התיעוש ויצרה נוף של משקים המשלבים מטעים, כרמים, אדמת מזרע ומשק חי לשוק מקומי תוך יישום ידע מתקדם.
תחת תפיסת הבידול העיקרית המחקר מצא הבדלים במשמעות של הנוף, במדיניות ובנוף הפיזי. ההבדלים נבעו מנושאים שונים שהיו על סדר היום של המתיישבים וממגבלות הנוף הפיזי.
נקודת המבט של הנוף כשיח שפכה אור על כוחות שונים שפעלו ליצירת הנוף ואיפשרה זיהוי תרומתן של תפיסות סביבתיות ומדיניות ליצירה של נוף חקלאי. בכך היא הוסיפה לדיון לגבי התהוות הנוף החקלאי ואופן ניהולו.
