חוקרת: קרן גולדשמידט־פילמן
מנחה: איריס ערבות
שנה: 2007
מילות מפתח: ערים חדשות, פיזור אוכלוסייה, קולנוע, תעמולה, כור היתוך, זהות אדריכלית, כיבוש השממה
מרבית הסרטים שהופקו בישראל עד סוף שנות החמישים היו יומני קולנוע וסרטי הסברה. סרטים אלו נעשו בהזמנת מוסדות הממשל והארגונים הציוניים השונים ושימשו עבורם כלי תעמולה. הם תיעדו אירועים בחיי המדינה הצעירה וביניהם את תהליך בניין הארץ ובניית הערים החדשות.
המחקר סוקר, מנתח ומשווה את השיח האדריכלי והקולנוע התעמולתי בנוגע לערים החדשות בארץ. השאלה הניצבת בפנינו היא: האם וכיצד משמשים הסרטים כלי תעמולה ביד הממסד, לקידום רעיון הקמתן של הערים החדשות? הממסד לצורך הניתוח מיוצג על ידי השיח האדריכלי באותם ימים.
ההשוואה מעלה אילו נושאים מן השיח האדריכלי מופיעים בסרטים ואילו לא מופיעים כלל, אילו מיופים או מעוותים ולהיפך: אילו נושאים בסרטים אינם עולים בשיח האדריכלי. מתוצאות ההשוואה ניתן להסיק מה מנסה השלטון להציג לקהל אזרחיו, ומהם האמצעים לשם כך.
מתכננים ואנשי משרד השיכון, בשליחות המדינה, עסקו לא רק במשימה הפיסית של בניית הערים, אלא שאפו לעצב להן זהות, כחלק מגיבוש הזהות הלאומית.
סרטי התעמולה שימשו אף הם כסוכנים- שופר למטרות המוצהרות והנסתרות שהשלטון הטווה. משימת כיבוש השממה, ופיזור האוכלוסייה יוצגו בסרטים באמצעות העולים החדשים. "ניצבים" אלו, שהובאו היישר מן האוניה לעיירות, מוצגים באופן הרואי כ"חלוצים" המאכלסים ובונים את הערים החדשות. בעוד המתכננים ניסו להעניק זהות חדשה לחברה חדשה ברוח המודרניזם של בנייה חסכנית, פונקציונאלית ולבנה, חשפו הסרטים באקראי ולעיתים באופן מודע את הסטריליות, החד גוניות, תחושת קיפאון ובדידות השורה בערים אלו.
ההשוואה גילתה במרבית המקרים את הצפוי: הסרטים מייפים ומציגים את המציאות והמטרות שהמדינה מעוניינת להראות. אולם, כשם שהתוכניות המשורטטות שונות מהעקרונות והרעיונות עליהם מדברים מתכנני הערים, כך המצלמה חושפת בפנינו מראות שאינם עומדים בקנה אחד עם הקריינות הפטריוטית, גדושה במליצות "ציוניות". לעיתים היא אף מעלה באופן גלוי את קשיי היום יום של העולים ומאבקם לקיום בעיר החדשה, בארץ החדשה.
