חוקרת: ליליאן ריכטר
מנחים: הרברט גילברט, דוד בסט
שנה: 2003
שפה: אנגלית
מילות מפתח: ברוולד, חייקין, הסתגלות תרבותית
מטרת המחקר הינה לבחון את דפוסי ההסתגלות התרבותית השונים של שני ארכיטקטים עולים שהגיעו לארץ בעשור השני של המאה שעברה, והדרך שבה דפוסים אלה באו לידי ביטוי בעבודותיהם הארכיטקטוניות. תהליך הסתגלות זה נבחן על רקע מאורעות מלחמת העולם הראשונה והמציאות הפוליטית החדשה במזרח התיכון וכתוצאה מכך גם בארץ, וכמו כן גם השינויים המשמעותיים אשר התרחשו בתוך המנהיגות הציונית. גורמים אלו השפיעו על תהליך ההסתגלות ברמה האישית והמקצועית של ארכיטקטים אלה, אשר החלו חיים חדשים בארץ.
המחקר מתמקד בשני ארכיטקטים יהודים. הארכיטקט היהודי גרמני אלכסנדר ברוולד (1883–1950), והארכיטקט היהודי אנגלי בנימין חייקין (1877–1930), אשר היו חלק מקבוצה קטנה של ארכיטקטים שהתיישבה בארץ בשנות ה־1920. כל אחד בדרכו תרם תרומה משמעותית לארכיטקטורה בארץ. שניהם היו ארכיטקטים ידועים, מכובדים על ידי המוסדות היהודיים הציוניים בארץ ובגולה בשל רמתם המקצועית. שניהם תכננו מגוון רחב של פרוייקטים חשובים, המשמעותיים בבניית תשתית היישוב.
המחקר עורך סקירה על שני הארכיטקטים ובוחן את השלבים השונים בחייהם. המחקר מתמקד בסגנון חייהם, בתפיסת עולמם ולבסוף בודק את אופן הסתגלותו של כל אחד מהארכיטקטים לסביבה התרבותית החדשה עם הגעתם לארץ ישראל. במחקר נבדקו שינויים אפשריים בתפיסתם הארכיטקטונית בעזרת מודל המורכב משלושה צירים המאפשרים ייצוג הגישה הארכיטקטונית. הצירים הם: הפראקטי–פורמאלי, הציר המסורתי–אוונגרדי והציר הבינלאומי–אזורי.
בדיקת מיקום עבודתם של שני הארכיטקטים במודל ביחס לשלושת הצירים סייע לאיתור ולהבנה של שינויים אפשריים בתפיסה הארכיטקטונית של הארכיטקטים בכל שלב לאורך השנים.
ברוולד וחייקין התיישבו בארץ בתחילת שנות ה־20, אשר בתחילתן הוענק המנדט הבריטי על פלשתין (בארץ ישראל) והישוב עמד בפני האתגר של עלייה מוגברת. בתקופה זו היה צורך דחוף בתשתית מוסדית וכלכלית מתאימה, על מנת לספק את הצרכים הגדלים של הישוב היהודי. כל זה בזמן שהישוב היה בתהליך בנייה של מערכת ההתיישבותית ומסגרת התרבותית, תוך גיבוש ראיית עולם משותפת, ערכים ונורמות משותפים. המאמצים לחזק את הזהות החדשה והשבירה עדיין של הישוב החדש, השתקפו במאמצים לחדש את השפה העברית, באורח החיים, אמנות ובארכיטקטורה, בדרך בה בנו את בתיהם ותכננו יישובים עירוניים והתיישבויות כפריות.
ברוולד וחייקין באו משני עולמות שונים, ברוולד היהודי המתבולל, המושרש בתרבות הגרמנית וחייקין הבריטי, יליד רוסיה, יהודי דתי דובר יידיש בעל אהבה עזה לארץ הקודש וידע נרחב עליה. ברוולד וחייקין גדלו עם אמונות, ערכים ומסורות של תפיסת עולם וסגנון חיים שהם הפנימו, כבני תרבויות אירופאיות שונות. כיהודים הם השתייכו למיעוט, קבוצה אתנית ותת תרבות מיוחדת בעלת מורשת תרבותית ייחודית בתוך התרבות הנכרית השולטת. יחד עם זה, הם היו שונים בדרך שבה הזדהו עם תפיסת העולם וסגנון החיים היהודי. עבור ברוולד זהותו היהודית הייתה בתחילה עניין שולי, שהלך וקיבל חשיבות גדולה יותר במהלך השנים, ככל שנעשה מעורב בפרויקטים שונים בארץ ישראל והצורך שחש להגדיר מחדש את תפיסתו לגבי היותו יהודי, לאור התגברות האנטישמיות בגרמניה. עבור חייקין הזהות היהודית היוותה מאז ומעולם חלק מרכזי בחייו.
ללא קשר לגישה הארכיטקטונית, המעבר מאירופה לעולם החדש של ארץ ישראל גרם להתאמת הרקע התרבותי של הארכיטקטים במישור האישי והמקצועי לתהליך הסתגלות, לסביבתם התרבותית החדשה. זו הסיבה בגינה מתעסק המחקר במושג התרבות התהליכים התרבותיים והיחס בין תרבות לארכיטקטורה.
לימודיהם הארכיטקטוניים ועבודותיהם שוקפו את הרבגוניות של התנועות הארכיטקטוניות באותו זמן, אשר נבעו מגישות ותפיסות שונות לגבי מהות הארכיטקטורה, ומהפולמוס שהתרחש לגבי חשיבותה של הארכיטקטורה לחברה במובן של פונקציונליות בלבד או כביטוי אמנותי. בהגיעם לארץ היה כל אחד מהם, לפי הרקע התרבותי המיוחד לו, קשור לגישה הארכיטקטונית השמרנית המייצגת ארכיטקטורה אקלקטית.
פעילותו של ברוולד בארכיטקטורה בארץ החלה בשנת 1909 כאשר הוזמן על ידי הארגון הלא ציוני "Hilfsverein der deutschen Juden" לתכנן את בנייני הטכניקום (טכניוו) בחיפה. הפרוייקט נהנה מחסות הממשל לגרמני מאחר שתאם את מדיניות החוץ הגרמנית של התפשטות תרבותית ברחבי האימפריה העות'מאנית. בזמן שברוולד החל את עבודתו בתכנון הטכניקום הוא לא היה מעורב בפעילויות התנועה הציונית והיה שלם עם העובדה שהרעיון, התכנון והסיוע לפרוייקט באו מגרמניה. במהלך השנים התערבותו בפרוייקטים בארץ שיוזמו על ידי גורמים ציוניים הלכה וגדלה. בו בזמן, הוא הרחיב את קשריו עם החוגים הציוניים בברלין, אשר הייתה באותו זמן המרכז לפעילות הציונית.
במהלך השנים היה על ברוולד להעריך מחדש את זהותו כגרמני וכיהודי ולבסוף בחר לקשור את חייו עם הקהילה החלוצית של הישוב החדש ולהקדיש את עבודתו לבנייה מחדש של בית לאומי – יהודי.
חיפושו של ברוולד אחר סגנון יהודי לאומי ייחודי היה תהליך הדרגתי אשר התפתח מחיפושו הראשוני אחר תפיסה סגנונית המבוססת על דפוסים מסורתיים מקומיים, בזמן שהחל בתכנון הטכניקום. לכאורה, החיפוש אחר סגנון יהודי לאומי לצורך בנייה מחדש של בית לאומי התפתח יחד עם מעורבותו הגדלה בתנועה הציונית.
בזמן שברוולד החליט לעלות ארצה, עוצמת ההשפעה הגרמנית הפוליטית והתרבותית במזרח התיכון הגיעה לסיומה והנהגת התנועה הציונית הועברה מברלין ללונדון.
ברוולד ואשתו התיישבו בחיפה ב־1925. הוא נהנה מהמוניטין והמעמד של ארכיטקט מוצלח ברוולד יכול היה להביט לאחור לתקופה ארוכה של מעורבות בארכיטקטורה בארץ, אשר שיאה במינויו כראש המחלקה לארכיטקטורה בטכניון. במקביל לתפקיד ההוראה, ברוולד המשיך לעבוד על מגוון רחב של פרוייקטים חשובים. הווית החיים היומיומית בארץ והקשר עם הסטודנטים הצעירים ועמיתיו לעבודה, חידדו את רגישותו והבנתו לצרכים ולסגנון החיים של האנשים אשר עימם בא לחלוק את חייו.
הבנה הולכת ומתעמקת של החברה החלוצית החדשה, שאליה הרגיש קרבה גדלה השתקפה בעבודותיו. הוא השתדל להיות קשוב ולהתאים לדפוסים התרבותיים של הישוב. בעבודותיו השתקף תהליך של מעבר משלב של פרוטו מודרניזם זהיר להבנה ברורה של מושגים של בנייה מודרנית. זה נראה כהחלטה מחושבת ורציונלית, אפילו פרגמטית, בעוד שבלבו עדיין לא רצה להיפרד מתפיסתו הרומנטית – אוריינטלית לגבי הארץ ואנשיה. הוא עדיין האמין שסגנון בנייה לאומי, ככלי לחיזוק הזהות הלאומית, צריך להיות בעל אוךי אוריינטלי.
ברוולד היטלטל בין תכנון לפי אמונתו בצורך לסגנון לאומי יהודי ייחודי (המבוסס על הסינתזה של צורות מזרחיות מקומיות וטכנולוגיה מעבבית), לבין הלחץ שהרגיש שעליו להתאים את עצמו לזרם המודרני אשר הלך והפך לגישה הארכיטקטונית המובילה בארץ. הוא עשה מאמצים רציניים להתאים את גישתו הארכיטקטונית לציפיות הישוב. אולם, מותו בלא עת, קטע את תהליך ההסתגלות לחייו החדשים. למרות מאמציו הכניס, חמש השנים בהם חי בארץ לא הספיקו לו על מנת "לחוות" באמת את דרך החיים של סביבתו התרבותית החדשה.
חייקין אשר נולד בפטרסבורג שברוסיה, הגיע לאנגליה בהיותו ילד צעיר. משפחתו חוותה את ההסתגלות לחיים באנגליה כמו מספר רב של פליטים ממזרח אירופה אשר הגיעו לאנגליה מאז שנות ה־1880. למרות שעודדו אותם להמשיך באורח חייהם הדתי, ציפו מהם להתאים את עצמם לערכים, לזכויות ולחובות של אזרחים אנגליים.
לא נמצאה עדות לכך שחייקין ביקר בארץ לפני שהגיע ארצה בתור קצין בצבאו של אלנבי. לאחר שחרורו מהצבא הוא נהנה מהמעמד המיוחס של אזרח אנגלי, קצין בחייל המילואים, וארכיטקט אנגלי החי ועובד תחת שלטון המנדט הבריטי. בתור בן למשפחת רבנים מכובדת עם קשרים הדוקים עם הקהילה האורתודוכסית בארץ, הייתה זו עבורו מעין שיבה רוחנית.
למתת שאירועי מלחמת העולם הראשונה והמציאות הפוליטית החדשה במזרח התיכון ובארץ השפיעו עמוקות על מהלך חייו של חייקין, נראה שהוא לא נאלץ להתמודד עם בחירות קשות ומיידיות של זהות כמו ברוולד. זהותו היהודית החזקה נשארה ללא אתגר ושלטון המנדט חיזק דרכיהם של ברוולד וחייקין נפגשו בזמן תכנון האוניברסיטה העברית. עבור חייקין תכנון מבני האוניברסיטה והשותפות עם גדס ומיירס פתחו את דרכו לקריירה מוצלחת והוא ביסס את עצמו כארכיטקט מצליח ומכובד לאורך שנות ה־30 וה־40 של המאה ה־20. לעומתו, ברוולד אשר התייחס לתכנון האוניברסיטה העברית כעבודת חייו אותה התחיל עוד בגרמניה, לפני עלייתו ארצה, איבד את סיכוייו לממש את תכנון האוניברסיטה למול גדס.
נראה שגישתו המסורתית אזורית של חייקין לארכיטקטורה בארץ שיקפה את יחסו האישי לארץ. לכאורה, הוא לא הרגיש בצורך להעריך מחדש את גישתו הארכיטקטונית השמרנית. חייקין האמין שסגנון מתאים לארץ מבוסס על התפיסה שהצורות המסורתיות מייצגות את הקשר להיסטוריה הייחודית, לגיאוגרפיה ולאקלים של הארץ. תפיסה זו גס הקלה על הדרך להיתפס כ"אחד הארכיטקטים הבריטיים בפלשתין" (ארץ־ישראל) מאחר וגישתו הארכיטקטונית התאימה למדיניות הבנייה של שלטון המנדט, אשר דגלה בשימור דפוסי בנייה מסורתיים.
במהלך שני העשורים, לאחר מותו של ברוולד, הקריירה המקצועית של חייקין התרחבה ופרחה. ההשפעה הגדלה של התנועה המודרנית, לא השפיעה, ככל הנראה, על חייקין ונראה שלא הושפע מחשיבותו ההולכת וגדלה של "הסגנון המקומי החדש" בארכיטקטורת הישוב. גל העלייה החמישית הביא עימו ארכיטקטים מודרניים ידועים ובוגרי הבאוהאוס. מספר ארכיטקטים מקומיים, אשר נסעו לאירופה לעבוד עם ארכיטקטים מודרניים מובילים, חזרו והצטרפו למאמץ לספק מגורים מתאימים לעולים החדשים. נראה כי, חייקין נשאר אדיש לעוצמת הארכיטקטורה המודרנית, שבתחילתה הייתה בעיקר מושפעת מההתפתחויות בתחום בגרמניה ומאוחר יותר להשפעתו של לה קורבוזיה (Le Corbusier).
חייקין נשאר יהודי "anglicized". הוא היה גאה להיות אנגלי ושירת את "מלכו וארצו" בשתי מלחמות, הוא היה גאה במורשת היהודית שלו ושמר על אורח חיים דתי. הוא לעולם לא למד לדבר עברית מודרנית אך דיבר "עברית למדנית" עם ציטוטים מהתלמוד. האקלים הפוליטי המשתנה והיחסים המתוחים בין הישוב לשלטון הבריטי העמידו למבחן את הנאמנויות של הקהילה היהודית האנגלוסקסית המקומית. גם חייקין נלכד בדילמה של נאמנות כפולה. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא חזר לשרות צבאי ושירת בתור רב סרן של חיל ההנדסה המלכותי. כאשר אנשי השלטון הבריטי עמדו לעזוב את פלשתין בשנת 1948, נאמר שהציעו לחייקין לעזוב עימם אך סירב.
למרות שנשאר והיה עד להקמת המדינה החדשה, חייקין נשאר זר לאורך חייה של החברה הישראלית החדשה ולביטוי הארכיטקטוני של החברה הישראלית החדשה בארץ.
סיכום, מטרתו העיקרית של המחקר היה להראות את דפוסי ההסתגלות השונים של שני הארכיטקטים לסביבה התרבותית החדשה של ארץ־ישראל. דרך התהליך בא לידי ביטוי בעבודתם הארכיטקטונית של חייקין וברוולד.
ברוולד וחייקין הגיעו ארצה משתי ארצות שונות ומרקע תרבותי שונה. הם היו שונים ביחסם לאורך החיים היהודי וברצונם להתקרב ולהקשר ליישוב היהודי בארץ. הדפוסים השונים של ההסתגלות לסביבה התרבותית החדשה באו לידי ביטוי בעבודתם הארכיטקטונית. בעוד שברוולד עשה מאמצים רציניים להתאים את עצמו לזרם המודרני אשר הפך לגישה הארכיטקטונית המובילה בארץ, נשאר חייקין נאמן לתפיסתו המסורתית – אזורית. סגנון עבודתם השתקף באופן בו הם היו מוכנים להיענות ולהכיר בעובדה שהזרם המודרני הלך ונהייה הביטוי הארכיטקטוני המוביל של גוון החיים ביישוב.
