חוקרת: מריאן מאירוביץ
מנחה: יעל אלואיל
שנה: 2020
מילות מפתח: מגורים, ניאו-ליברליזם, דיור להמונים, מורפולוגיה אורבנית
משבר הדיור אשר הגיח לחיינו כחלק מהמחאה החברתית בשנת 2011, נידון רבות, בהיקף גדול, בתרבות הפופולרית ובשיח התקשורתי, עם זאת השיח האקדמי מוגבל ומתרכז בעיקר בסוגיות חברתיות, כלכליות ופוליטיות בעוד שהשדה האדריכלי נאלם. היעדרה של האדריכלות מהשיח אודות הדיור הביאה למצב הנוכחי בו החיפוש אחר 'פתרונות למשבר הדיור' לא דן כלל בממד האדריכלי של הדיור: ביחידת הדיור, אריזת יחידות הדיור למיבננים, ושכונות המגורים. על כן מחקר זה מבקש להפנות את הזרקור לעבר תפקיד העיצוב האדריכלי בעידן הניאו-ליברלי במגורים להמונים כחוליה חסרה בהבנת התהליכים המתקיימים בשדה הזה.
המחקר מצביע על הפרדוקס של שוק הדיור הניאו-ליברלי : מחד ההבטחה הבלתי ממומשת למגוון ושוק חופשי ומנגד מציאות של מבני מגורים משוכפלים הארוזים לשכונות מגורים משוכפלות המאפיינים את נוף המגורים העכשווי בישראל וברחבי העולם כולו.
מתחמי מגורים גדולים להמונים, העומדים בבסיס המחקר, משמעותיים בשדה הדיור הניאו־ליברלי כמסמנים את המעבר, הן בשיח הציבורי והן באקדמי, מדיור כזכות בסיסית אל דיור כמוצר צריכה ואפיק להשקעה. המחקר בוחן את יחסי הגומלין בין גורמים אדריכליים לגורמים יזמיים המעצבים את המגורים להמונים בקונטקסט הניאו־ליברלי. הספרות ההיסטורית והתאורטית ממסגרת את הדיון של תפקיד הארכיטקטורה במגורים להמונים כמתמודדת עם אתגרים חברתיים, מרחביים ופוליטיים כפועל יוצא של המהפכה התעשייתית בעידן המודרני. העידן הנוכחי לעומת זאת, מסמן את התהליכים הניאו־ליברלים במגורים להמונים כנשלטים בעיקר על ידי האינטרס היזמי, המשתמשים במתחמי מגורים גדולים כאפיק להשקעה גרידא. כך, היצע שוק המגורים בראשית התקופה הניאו־ליברלית, התאפיין בסביבות מגורים משוכפלות החוזרות על עצמן וזאת בניגוד להבטחה למגוון המגולמת ב'שוק החופשי'.
אולם, בסיס הממצאים של מחקר זה מאתר תפנית ביחס להנחה זו, וחושף את התפקיד המכריע של התכנון האדריכלי במתחמי מגורים בקונטקסט הניאו־ליברלי המאוחר. כך, כאשר העיר מגיעה לניצול מלא של השטחים המתאימים למגורים, ומכאן מגיעה למיצוי הרווח הכלכלי שניתן להפיק ממרכז העיר, עליה לפתח אסטרטגיה לניצול אתרים אטרקטיביים פחות. אסטרטגיה חדשה זו לתכנון ושיווק האתרים הללו מציב את האדריכל בתפקיד מפתח. ממצאי המחקר מוקדו לכדי שלוש תמות עיקריות באמצעותן אנתח מתחמי מגורים גדולים בשולי מרכז העיר, מהגדול אל הקטן: (א) המבנן – ניסוח מורפולוגיה עירונית חדשה, ניתוח של ההשקעה האדריכלית ביצירת מאפיינים עירוניים בתא השטח הלא־עירוני; (ב) הבניין – ארכיטקטורה אטרקטיבית למיקסום רווחים, תפקיד הארכיטקטורה ביצירת נחשקות לשיווק האתרים הלא אטרקטיביים; (ג) הקהילה – בלוק המגורים הניאו־ליברלי, תפקיד האדריכלות ביצירת פלטפורמה להיווצרות קהילה.
מכיוון שהמחקר מבקש לדון באחריות האדריכלי ת במגורים מיוחדים ביחס לאחידים, שיטות המחקר התמקדו בהצלבת ידע מניתוח אדריכלי קלאסי של מסמכים אדריכליים המפרטים את התכנון אדריכלי, ראיונות עומק עם בעלי תפקידים בשרשרת התכנון, ראיונות עם יזמים, צפיות וצילומים של האתרים.
דרך הצלבת המידע שנאסף וביסוסו תחת שלושת התמות – המבנן, הבניין, והקהילה – המחקר מבקש לפרק את הפרדוקס הניאו־ליברלי וזאת דרך אנליזה של תהליכי קבלת ההחלטות בפועל, שלבי החשיבה וכן העיצוב האדריכלי. מסקנות המחקר מסמנות שינוי במשמעותיות ומרכזיות תפקיד האדריכל באפיון, מימון, רישוי ושיווק של מגורים להמונים, הממתגים אותם כמתחמי מגורים מיוחדים במקום אחידים, וזאת בהשוואה לשכונות 'רגילות'. בכך, מחקר זה מצביע על שינוי מגמה בתפקידה של הדיסציפלינה האדריכלית בתכנון מגורים להמונים בקונטקסט של הניאו־ליברליזם המאוחר, בישראל ובעולם, לאחר כחמישה עשורים.
