חוקרת: קרן בן הלל
מנחה: יעל אלואיל
שנה: 2020
מילות מפתח: מודרניזציה, חיפה, תשתיות, מגורים
בשלהי התקופה העות'מאנית, שינויים טכנולוגיים, מנהליים וחברתיים משמעותיים השפיעו על החוף המערבי של הים התיכון, והפכו את חיפה לעיר נמל קוסמופוליטית ולמרכז התחבורתי והכלכלי של צפון הארץ. במהלך המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20 נבנו תשתיות אזוריות ומקומיות אשר הביאו לתנועת אנשים וסחורות במרחב של צפון הארץ, וברחבי האימפריה העות'מאנית והביאו לתמורות בסביבה הבנויה. אילו שינויים טכנולוגיים, מנהליים וחברתיים התרחשו במרחב זה? כיצד השפיעו שינויים אלו על הסביבה הבנויה בעיר וסביבותיה ועל המרחב של צפון הארץ והאזור כולו? כיצד השתנה מבנה העיר והמערך האורבני שלה? וכיצד השפיעו שינויים אלו על תרבות המגורים המקומית?
מחקר זה מנתח את תהליכי המודרניזציה והעיור של הסביבה הבנויה ב־150 השנים האחרונות של שלטון האימפריה העות'מאנית בארץ ישראל-פלסטין, תוך התמקדות בעיר הנמל חיפה כמקרה מבחן. הוא מאפיין את השינויים המרחביים, החברתיים-תרבותיים והחומריים שהתרחשו במרחב הבנוי, בתהליכים אלו, במעבר מעיר איסלמית מבוצרת המקיימת את עצמה לעיר נמל קוסמופוליטית מתפתחת המתפקדת כמרכז כלכלי אזורי וכזרוע שלטונית של המרכז האימפריאלי באיסטנבול. המחקר מנתח את תפקידה ומשמעותה של העיר חיפה כעיר נמל, כנקודת מעבר מרחבית בין המרחב הימי ליבשתי ובוחן את הקמת תשתיות אזוריות כמנוע כלכלי ופוליטי.
המחקר מרים תרומה משמעותית להיסטוריוגרפיה של המרחב, על ידי הפניית מבט אל תקופה ואזור בהם קיים פער גדול במחקר. פתיחת שדה מחקר והצעה של מתודולוגיות חקירה חדשות. מחקר זה מוכיח כי תהליכי מודרניזציה ועיור התרחשו במרחב הפריפריאלי של האימפריה העות'מאנית, בחוף המערבי של הים התיכון- בסנג'ק עכו ווילאייאת בירות. בניגוד לדעה הרווחת בספרות האקדמית האדריכלית המתייחסת למודרנה כתופעה שהחלה באזור זה בעיקר עם התחלת שלטון המנדט הבריטי, או על ידי התיישבות קולוניאלית אחרת- קרי הטמפלרים או הציונים, מראה מחקר זה כי תהליכים אלו התרחשו מוקדם יותר, על ידי האימפריה העות'מאנית ועל ידי התושבים המקומיים.
מחקר זה בוחן כיצד העיר חיפה החדשה, חיפא אל ג'דידה, אשר נוסדה על ידי דאהר אל עומר אל זידאני בסוף המאה ה־18 כעיר מוסלמית מבוצרת, הפכה במהלך המאה ה־19 לעיר מודרנית קוסמופוליטית, הצומחת ומתפתחת על מורדותיו הצפוניים של הכרמל. זהו מקרה בוחן להתפתחות של עיר נמל מודרנית לא מערבית, המהווה נקודת חיבור מרחבית בין שלוש היבשות, נקודת מעבר אל המקומות הקדושים לאסלם ושער אל ארץ הקודש עבור העולם הנוצרי והיהודי, בתקופה של מאבקי כוח פוליטיים על השליטה במרחב הים התיכון והלבנט, בין האימפריה העות'מאנית למעצמות האירופאיות הקולוניאליסטיות. התפתחות התשתיות המקומיות והאזוריות- הקמת נמל הסחר במפרץ הטבעי של חיפה, והקמת והפעלת הרכבת החיג'אזית, כמו גם, הרפורמות השלטוניות שחוקק השלטון העות'מאני – הניעו את הכלכלה המקומית והאזורית והביאו לגלי הגירה אל העיר אשר הגבירו את הצורך במגורים בעיר. הדרישה למגורים יצרה שינויים במערך הבנייה בשטח שבין החומות וכתוצאה מכך נוצרו השכונות החדשות של העיר מחוץ לתחום החומות. כעיר נמל ומרכז כלכלי, חיפה ריכזה אליה כמות גדולה ומגוון חומרי גלם לבנייה ולייצור פריטי בנין, אשר השפיעו על מודל בית המגורים, על המבנה החברתי והעיצוב העירוני של העיר. הממצאים מצביעים על תקופה של שינויים דרמטיים בסביבה הבנויה האזורית, בהתפתחות המערך העירוני ובשינויים חומריים, תכנוניים וחברתיים בתרבות המגורים. במעבר מעיר מבוצרת, אוטרקית, בעלת מאפיינים של עיר מימי הביניים, כפי שהיו ערים איסלמיות רבות במרחב הערבי עד המאה ה־19, לעיר מודרנית קוסמופוליטית המקיימת קשרי מסחר ענפים עם נמלים ברחבי העולם ועם ערים נוספות בפנים היבשת.
המחקר הוא מחקר היסטורי אשר בוחן את שרידי התרבות הבנויה המעטים הקיימים עדיין בנוף החיפאי, חומרים ארכיוניים של אלמנטים ארכיטקטוניים אשר פורקו מתוך המבנים בעיר וחומרים ארכיוניים גרפיים שונים (צילומים, מפות ותוכניות אדריכליות). בחינת הפרגמנטים השונים יוצרת תמונה מלאה יותר של תהליך השתנות והתפתחות העיר. הטענה המרכזית במחקר היא כי תהליכי מודרניזציה התרחשו בחיפה מוקדם מהמקובל בספרות ההיסטורית־אדריכלית, תהליכים אשר השפיעו ועיצבו את הסביבה הבנויה של העיר חיפה ואת המרחב סביבה. בחינת השרידים החומריים מהתקופה והצלבתם עם חומרי מקור ארכיוניים, חושפת את תהליכי ההשתנות של העיר במספר היבטים:
(א) תפקידה ומעמדה של חיפה בהקשר של האימפריה העות'מאנית כמרכז כלכלי ועמדת כוח למול המעצמות האירופאיות.
(ב) בהיבט המרחבי העירוני – תהליך היווצרות הגריד העירוני המודרני, העיצוב העירוני של העיר ומרקמי השכונות החדשות שמעבר לחומות.
(ג) בהיבט הבניין: התפתחות מודל בנייה היברידי, מקומי – ים־תיכוני.
(ד) בהיבט החברתי – מעבר מבית המשפחה המורחבת אל מודל לבית משפחה גרעינית.
