אמש הודיעו ילדיה כי היא ״הפליגה באהבה ושלווה למסע שלה, עטופה ושלמה ושקטה.״ אנחנו, במרכז לחקר המורשת הבנויה ע"ש אבי ושרה ארנסון, ״אבלים וכבר מתגעגעים״ ביחד איתם.ן.
שרה לא הייתה רק התורמת שמאפשרת לנו להמריא, היא ההשראה שלנו, התנופה, הכיוון. הערצנו את ערנותה וסקרנותה האינסופיים, את החיוך הגדול והטוב, את ההומור, הידע, הצניעות והחדות. היא בחרה בנו כי שילבנו את שני תחומי העניין שהובילו את עשייתה ועשייתו של אבי, בן זוגה, לאורך השנים: את מלאכת בנין הארץ של אבי, שייסד את החברה הפרטית הגדולה בארץ להנדסת בניין, ואת תשוקתה למחקר לו הייתה שותפה בעשורים בהם למדה וקדמה תיעוד של ציוויליזציות ימיות עתיקות באוניברסיטת חיפה. היא הכירה את פעילותנו באופן אינטימי, מניסיונה היא, ועקבה בעניין אחר כל אוסף שקלטנו, כל מפגש שכינסנו, כל ספר שהוצאנו לאור.
את הספר האחרון שפרסמנו – פומו של ירמי הופמן ואלעד הורן – גמעה לדבריה ביום קריאה אינטנסיבי. היא החמיאה לבחירת הדוגמאות, להעברת המסר ללא שיפוטיות, לחוסר הרתיעה מהבעת דעה. ״אבל ההישג המהפכני ביותר, בעיני,״ ציינה, ״הוא החלק הוורוד בסוף—המפות ורשימת המבנים והאתרים.״ זו האישה, ואלה התגובות שדרבנו אותנו שוב ושוב להפתיע אותה, לשתף, לשמח.
כששרה הוכרזה עמיתת כבוד של הטכניון, התברר שמפעליה של שרה ותרומותיו של הזוג ארנסון רבים מספור. ובכל זאת, אנחנו מאמינים שתפסנו מקום מיוחד בלבה ובתודעתה. זכינו. מודים לך, שרה, מקרב לב, על המסירות, האמון, והעוצמה השקטה והמופלאה בה אימצת אותנו.
כואבים אתכם ועם שלכם, מרדכי, חנה, מירי, רות, יעל, ותמר, את לכתה, וממשיכים לחוש בעינה הבוחנת, החכמה, הטובה והמסוקרנת מתלהבת ומדרבנת.
היי שלום שרה שלנו היקרה והמדהימה.
מבטיחים לשמור עבורך על המורשת.
צוות המרכז
