חוקר: אוריאל קון
מנחה: רחל קלוש
שנה: 2013
מילות מפתח: התיישבות, ארגנטינה, לאס פירקיטס, ידע תכנוני, יצוא ידע, אמריקה הלטינית
עבודה זו עוסקת בייצוא ידע אדריכלי ותכנוני מישראל לאמריקה הלטינית (אמל"ט), כחלק ממאמצה של מדינת ישראל לשפר את מעמדה בעולם וניסיונה להתקבל כשחקנית מרכזית בעולם הפיתוח. העבודה בוחנת את התרומה המקצועית למנגנוני יצוא הידע ולתוצאותיו, על רקע הפרדיגמות הפוליטיות והמקצועיות בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה.
העבודה מתמקדת במקרה בוחן ייצוגי – פרויקט לאס פירקיטס שבפרובינצית קטמרקה בצפון מערב ארגנטינה. התכנון כלל חבל התיישבות חדש של חמש מושבות חקלאיות ושני מרכזים אזוריים. פיתוח התשתיות ומדרג הקשרים בין המושבות, המרכז האזורי והעיר הסמוכה, סן פרננדו דל ואז'ה דה קטמרקה והיה אמור לספק את כל השירותים הדרושים ליצירת מערך החיים בחבל.
פרויקט לאס פירקיטס התחלק לשני חלקים: השלב התכנוני, שארך שלוש שנים (1963–1966) והשלב היישומי שארך שלוש שנים נוספות (1966–1969). הפרויקט תוכנן על ידי צוות אינטר דיסציפלינארי דו לאומי, ארגנטינו-ישראלי, בהשראה ישירה ומוצהרת של חבל לכיש. חמשת המושבים תוכננו לפי מודל המושב הישראלי, ויחסי הגומלין בינם לבין הישובים הסמי-אורבניים סביבם התבססו על הגישה הישראלית לתכנון אינטגרלי ("גישת רחובות"). גישה זו נלמדה קודם לכן על ידי חלק מהצוות הארגנטינאי, במהלך השתלמויות שהתקיימו בישראל עבור אנשי מקצוע מאמל"ט בשנות השישים המוקדמות. השלב היישומי של הפרויקט, שכלל ייעוץ ישראלי, תאם את תקופת השינויים הקיצוניים בארגנטינה במעבר מדמוקרטיה למשטר צבאי. כך יצא שהצוות הישראלי עבד עם שני המשטרים.
חקירת הפרויקט נשענת על בחינה רטרוספקטיבית של יצוא צורות תכנון ישראליות; צורות שמקורן בעיבוד ידע תכנוני שבחלקו יובא בעצמו ממדינות מפותחות אחרות. בנוסף נבחנת ה"מתודולוגיה" של היצוא הישראלי שכללה גישה פדגוגית וצורת עבודה מיוחדת בצוותים, שעניינה את אנשי המקצוע הארגנטינאים לא פחות מתכנון היישובים עצמם.
חקירת פרויקט לאס פירקיטס מעלה מספר סוגיות הקשורות בתכנון פיזי בישראל ויישומו בפרויקטים בינלאומיים. היא מאפשרת לבחון את הפעילות המיוחדת של המנגנון הישראלי הממסדי של יצוא הידע (מש"ב) והאופן שבו הוא פעל בכמה מישורים: התפיסה התכנונית, נוהלי העבודה והתיאום הרב־מערכתי עם ארגונים שונים, כגון משרד החקלאות, משרד האנרגיה, משרד הכלכלה, הרשויות המקומיות והגופים המקצועיים. מדובר במנגנון שהחל את דרכו בצורה מאולתרת, אך במשך שנות הפעילות באמל"ט התמסד ופעל בצורה מסודרת.
יצוא ידע אדריכלי-תכנוני מישראל לאמריקה הלטינית כמעט ולא נחקר, והעבודה הצריכה איתור מקורות מידע ומעקב אחר הפרקים ההיסטוריים המסבירים את התופעה. החומר הראשוני נשען על מחקר ארכיוני בישראל, בעיקר בגנזך המדינה, אך גם בארכיונים פרטיים. החומר שנאסף במסגרת זו כלל דוחות תכנון וייעוץ שהוגשו על ידי מש"ב לארגונים המזמינים, סיכומי ישיבות, חומר מכנסים מקצועיים, תכתובות ותזכירים. בנוסף נערכו ראיונות עם אנשי מפתח בארגנטינה ובישראל ונחקר חומר ביוגרפי ואוטוביוגרפי של אנשים שהיו מעורבים בפרויקטים.
פרויקט לאס פירקיטס נבחר מתוך עשרות הפרויקטים שבוצעו באמריקה הלטינית בשיתוף ישראל. בחירתו כמקרה בוחן נעשתה על רקע מעמדה המיוחד של ארגנטינה בין מדינות אמל"ט, החשיבות המיוחדת לישראל של הקשרים הבילטרליים עם ארגנטינה והעובדה שמדובר בפרויקט המהווה יוזמה חלוצית בפעילות הישראלית באמריקה הלטינית (יחד עם פרויקט לאס מאחגואס בוונצואלה). גם מימושו המלא של הפרויקט, לעומת פרויקטים רבים שבוצעו באופן חלקי, או בשלבים שנמשכו מספר עשורים, והקשרו הברור לפרויקטים דומים בישראל, היוו גורם מכריע בבחירתו. שנות התכנון והביצוע של הפרויקט (1963–1969) היו שנים מכריעות עבור ישראל וארגנטינה כאחת. שתי המדינות עברו שינויים משמעותיים המבליטים את אופי הסיוע התכנוני שניתן על ידי ישראל ומעלים סוגיות פוליטיות וחברתיות הנוגעות בפרויקט ובהקשריו.
פרויקט לאס פירקיטס לא מוזכר באף אחד מהמחקרים בישראל הכוללים בתוכם מידע על תכניות הסיוע הישראלי ביבשת אמריקה. עם זאת, בארגנטינה נכתבו עד כה שתי עבודות מחקר על הפרויקט. ספרות מחקרית נוספת בארגנטינה מתייחסת בהרחבה לקולוניזציה של עמק קטמרקה בו ממוקם הפרויקט. הקולוניזציה של עמק קטמרקה עמדה במוקד דיונים סוערים – פוליטיים וכלכליים – אשר קבעו את חשיבותו של הפרויקט מבחינה היסטורית. הטקסטים הארגנטינאים שבהם נעשה שימוש בעבודה כוללים מידע תיעודי, כמותי והיסטורי; והחשוב מכול, ביקורת ישירה על פעילות מש"ב בארגנטינה. ביקורת זו תורמת ממד נוסף לדיון ביחס למבט הישראלי על הפרויקט.
מתוך ממצאי המחקר עולה המעורבות הכנה והאינטנסיבית מצד צוות מש"ב בראשות יצחק אבט בפרויקטים השונים שבוצעו באמל"ט. פעילות מש"ב בארגנטינה, בדומה לשאר מדינות אמל"ט, החלה במהלך שנרקם מחוץ למסלול הדיפלומטי הקונבנציונלי, בדרכים בלתי פורמליות ולעיתים אף אקראיות ומאולתרות. לצד המסירות לשירות מדינת ישראל, בלטו בקרב הצוותים הישראליים מרכיבי המקצוענות וההרפתקנות. עם זאת, הצוותים הללו פעלו באופן עקיף לשיפור מעמד היחסים עם והבנק הבין אמריקני לפיתוח. פעילות מש"ב היתה כלי עזר יעיל OEA- ארה"ב וארגונים נלווים כגון ה בהוצאה לפועל של מהלכים שארה"ב לא יכלה ליישם בעצמה באופן ישיר באמל"ט, למשל, בפיתוח מרקמי התיישבות הרחק מן הקולקטיביזם הקובני. גם הצד הארגנטינאי האמין כי ישראל תסייע לשיפור היחסים עם ארה"ב וכך נוצר משולש יחסים בין ארגנטינה, ישראל וארה"ב שבו היה למדינת ישראל תפקיד תיווך חיוני.
מיזמי מש"ב באמל"ט ייצגו סוגה חדשה של קולוניזציה באמצעות יצוא ערכי פיתוח ומודרניזציה. הם סייעו מצד אחד בהעתקת צורות התיישבות זרות ולא קולקטיביות, שבאו במקום הגישות הקולקטיביות-סוציאליסטיות, תוך שימוש במידה מסויימת של "קואופרטיביות" שהתאימה למבנה הכלכלי של תכניות האשראי המודרך. מצד שני סייעה פעילות מש"ב באמל"ט באופן בלתי ישיר במימוש אינטרסים ספציפיים, כגון החדרת חברות מסחריות שסיפקו הכנסות לישראל בתקופה המאופיינת במשברים כלכליים.
התיישבות חקלאית "סמי- אורבנית" והמושבים שהתפתחו בקטמרקה לא הצליחו לשנות את המגמה הקיימת בארגנטינה של הגירה מהכפר אל עיר, שהחלה הרבה לפני יישום הפרויקט. אדרבא, בדיעבד בלט התכנון בתלישותו ואי התאמתו לצורות ההתיישבות המקומיות. באופן פרדוקסאלי, הוא הצליח לפעול רק בתקופות של "יד קשה", הן מצד השלטון המרכזי בארגנטינה והן מצד התאגיד הנוקשה שניהל והפעיל את הפרויקט. מאוחר יותר, המרקם של לאס פירקיטס החל להשתנות לכיוון חלוקת הקרקע וניהול אחר. בקרב אנשי המקצוע שלקחו חלק בפרויקט ובעיני האוכלוסיה שהצטרפה ליישובים, נותר הפרויקט כמאמץ חדשני בדרך למודרניזציה באמצעות פיתוח מסוג שונה. אך הוא נתפס גם כאכזבה גדולה, מאחר שפרויקט לאס פירקיטס לא השיג את מטרותיו, בין היתר משום שהבשורה התכנונית שהוא ניסה להביא לא הצליחה להתפשט בארגנטינה כולה, כפי שקיוו המתכננים, אנשי מש"ב וכן פוליטיקאים מקומיים.
