חוקר: אדיב נקאש
מנחה: אלונה נצן־שיפטן
שנה: 2019
שפה: אנגלית
מילות מפתח: מודרניזם, לבנט, חיפה, ארמונות
ההתעניינות הגוברת של חוקרי ההיסטוריה האדריכלית ב"מודרניזמים אחרים", כלומר ארכיטקטורות מודרניות שמגיבות לידע מקומי ומבדלות עצמן מהקנון המודרניסטי בתרבויות המערב, מתעלמת באופן כמעט גורף מהעולם הערבי בכלל, ובפרט מלבנון ומפלשתינה/א"י תחת שלטונות המנדט הצרפתי והבריטי בתקופה שבין מלחמות העולם. על אף שהמודרניזם הציוני בפלשתינה/א"י נכלל לרוב תחת קטגוריה זו, מרבית החוקרים מתייחסים אליו כשתל של המודרניזם המערבי בלב הלבנט המסורתי.
ואולם, ובמקביל לכך, הלבנט היה נתון לתהליכי מודרניזציה משל עצמו. מחקר זה בוחן את היצור האדריכלי בזמן המנדט הבריטי, כאשר חיפה הייתה צומת בינלאומית מרכזית של פוליטיקה, כלכלה ותרבות בקנה מידה רחב ביותר. תהליכים אלו יוצגו במחקר זה על ידי התמקדות בפרויקט ארמונות הגן שבעיר התחתית בחיפה, המגלם בתוכו את תהליך העברת הרעיונות, כאשר הוא מציג מתחם מגורים מודרניסטי מטיפוס חדש, ובו מגוון יחידות דיור. תהליכים אלה נבחנים מתוך שאלות המחקר עיקריות שמטרתן היא לזהות את רשתות הידע שהצטלבו במתחם תוך בחינת הנרטיב, הידע האדריכלי ומקורותיו שהביא להקמתו של הפרויקט בחיפה. יזם הפרויקט היה בעל הקרקע החיפאי רג'א רייס, שגדל בנצרת לאחר שמשפחתו הגיעה אליה מחסבייה שבלבנון ועבר לחיפה בתחילת המאה ה־20. רייס סחר בקרקעות ובתוצרים חקלאיים; האדריכל שאותו בחר רייס לתכנון פרויקט אחוזות הגן הוא האדריכל הלבנוני אנטון ת'אבת, שעבר הכשרה תחת האדריכל הצרפתי הנודע אוגוסט פרה, ואשר תכנן מספר מבנים בביירות, דמשק וחיפה. האדריכל ת'אבת היה גם אינטלקטואל נחשב בחוגי התרבות בלבנט והאמין במודרניזם ובארכיטקטורה ככלי לשנוי חברתי ופוליטי על ידי הנהגת אדריכלות ניסויית תוך שימוש באלמנטים של בנייה מתועשת ובטון מזוין. ארמונות הגן אכלסו, בין היתר, את הקונסוליות של מצרים, בלגיה וסוריה, ודרו בהם הנסיך אגא ח'אן, פקידים בריטיים, אנשי צבא ונחתים, וכן פקידי חברת הנפט העיראקית.
בהתבסס על חומרים ארכיוניים מארכיון המדינה הישראלי, ארכיון מהנדס העיר חיפה, עיתונות ערבית מקומית ועיתונות מנדטורית, מחקר זה מנתח את פרויקט ארמונות הגן דרך ארבע פריזמות מובחנות – קרקע, תכנון, עיצוב אדריכלי וחומרים ושיטות בניה.
הקרקע, עליה הוקם הפרויקט, נבחנת מתוך ראיה רחבה של השתנות משטר הקרקע בחיפה ובלבנט ותרומתה, לא רק בהיבט הפיסי, אלא בעיקר בהיבט הכלכלי הפוליטי בהקמתו של פרויקט ארמונות הגן. למטרה זו רייס סחר בקרקעותיו שבמרחב הכפרי עם התנועה הציונית, בו בזמן ששמר על מעמדו בתוך הקהילה הערבית אורתודוכסית בחיפה, גם כנציגה במועצה הפלסטינית העליונה בהנהגת חאג' אמין אלחוסייני בירושלים. באופן דומה, נבחנו שאר ההיבטים של הפרויקט; התכנון העירוני שעבר מהשלב של תהליכים מסורתיים של צמיחת המרקם האורבני בואך לתחילתו של התכנון האורבני הסדור של הטמפלרים ולבסוף, התכנון המודרניסטי של עיר גנים על ידי המנדט הבריטי; העיצוב האדריכלי וחומרים ושיטות הבנייה אשר עברו גם כן תהליכים דומים החל ממסורת הבנייה העתיקה של הבנאים בלבנט והמעבר החד לתכנון אדריכלי תחת המטריה של תכנון עירוני מודרניסטי ששבר את מבנה העיר הערבית המסורתית תוך שימוש בכלים חדשים של תכנון, עיצוב, חומרים ושיטות בנייה מתועשות וטכנולוגיה של בטון מזוין ששימשו בהקמתו של פרויקט ארמונות הגן. הביטוי המובהק ביותר לאדריכלות מודרנית בפרויקט אחוזות הגן, הנובע מהתוצאות הבולטו ת של תהליכים וטכנולוגיות אלו, הוא קרניז, דק ורחב, המרחף מסביב לבניין, ומעניק לו מראה מודרניסטי מובהק וייחודי.
רוחו הניסויית של פרויקט ארמונות הגן הופכת אותו לדוגמה מרתקת לחקר שני נושאים: הכוחות שיצרו את המודרניזציה של חיפה, פלסטינה/א"י והמזרח התיכון; ו ניצולו של הפרויקט המיועד למגורים כמעבדת מחקר לייצורו של סגנון אדריכלי חדש ומודרני, אותו אני מכנה "לבנטיני". מודרניזם זה אינו מוגדר באמצעות מאגר סגור של מאפיינים צורניים. נהפוך הוא, המאפיינים הצורניים השונים של אותם בניינים שלא עומדים בקנה אחד עם "מורשת הבאוהאוס" או עם "בית החלל המרכזי" מאפשרים לפי מתודה זו לעקוב אחר השפעות שונות שהצטלבו בחיפה בתקופת המנדט הבריטי. כל בית "לבנטיני" מהווה אם כך רשומון של רשתות שהצטלבו בעיר והזרימו אליה ידע ונכסים שנוסחו בשפה בנויה מודרנית ומצרפית, שחרגה ממסורות מוכרות אך הקפידה לא להתנתק מהן לחלוטין.
