חוקרת: טל אלון־מוזס
מנחה: שאול עמיר
שנה: 2002
מילות מפתח: גינה, וורנקולר, עברית, טקסט, תרבות
גינות עבריות ורנקולריות לוו את מפעל ההתיישבות הציוני בארץ־ישראל החל מסוף המאה ה19. צנועות היו בהופעתן, נסתרות לעיתים מעייני כל ובעיקר מה"עין הציבורית" המתעדת. גם הגינות עצמן לא היו לתפארת אומנות הגן, ורק שרידים מעטים מהם נשמרו. שרידים פיסיים, תיעוד בתצלומים ובכתב, רשמים וזיכרונות. בכל אלו יש לרמוז על חשיבותן של אותן גינות ורנקולריות עבור בעלי הבתים שיצרו אותן, עבור הקהילה והחברה בארץ.
מטרתו העיקרית של מחקר זה היא לייצג את תופעת הגינות הוורנקולריות שגוצרו בארץ ישראל למן ראשית ההתיישבות הציונית ועד לראשית שנות הארבעים תוך התמקדות בגינה שנוצרה בתל אביב.
נקודת המוצא של המחקר הגדירה את הגינה העברית הוורנקולרית כטקסט, טקסט שנוצר כתוצאה מיחסי גומלין בין טקסטים שונים = טקסטים מרחביים (שרידי גינות), טקסטים ויזואליים (תמונות, תכניות, ציורים, כרזות), וטקסטים מילוליים (דוחות ארכיוניים, תיאורים ספרותיים, רשימות צמחייה). ייצוג טקסט הגינה העברית הוורנקולרית נעשה במחקר זה באמצעות קריאה בקורתית של המקורות השונים דרכה התבררו שאלות המחקר העיקריות:
– מהו השדה הרחב (הקונטקסט והאינטרטקסט) של תופעת הגינה העברית הוורנקולרית בא"י בכלל ובתל אביב בפרט, ומה היתה תרומתו לטקסט הגינה?
– מה היו התקדימים המקומיים לגינה העברית הוורנקולרית וכיצד תרמו ליצירת הגיגה העברית?
– מה היה רפרטואר הגינה העברית הוורנקולרית?
– מה היה מקומה של הגינה העברית הוורנקולרית ביצירתה של התרבות העברית החדשה בא"י?
– מה היו משמעותיהן של גינות אלו בעבור היחיד, החברה והקהילה?
שאלות מחקר אלו בוחנות את שורשיה של הגינה העברית הוורנקולרית כמו גם את מאפייניה העיקריים.
ממצאיו העיקריים של המחקר הם:
– גינות עבריות ורנקולריות התפתחו בארץ ישראל למן ראשית ההתיישבות הציונית. גינות אלו משתייכות לשדה הגינות הוורנקולריות בשל מאפייניהם המשותפים עם גינות ורנקולריות אחרות בעולם: הן נוצרו על ידי בעליהם ולא על ידי מתכננים בעלי שם. וגם כאשר מתכננים היו מעורבים בהקמתן היו הבעלים פעילים מרכזיים בהקמת הגינות ותחזוקתם. במלאכת הקמת הגינות נטלו חלק שכבות אוכלוסייה מגוונות = הבורגנות, מעמד הפועלים, נשים, וילדים. הידע להקמת הגינות התבסס על ספרות "עשה זאת בעצמך" ועל העברת מידע וחומר צמחי בין הגננים. צמחיית הגינות מקורה היה בצמחייה המקומית וכן באינטרודוקציות שונות.
– בהעדר מסורת גננית עברית ינקו שורשי הגינה העברית הוורנקולרית ממקורות שונים. בעוד שהמורשת היהודית שלחה את העולים לארץ מצוידים בחיבה לצמחיית ארץ ישראל כמושג מופשט, היתה זו האידיאולוגיה הציונית שהכשירה את הקרקע לעבודת הגינה. גינות ורנקולריות תרמו ליצירת הנוף אותו עודדה האידיאולוגיה הציונית כמו גם ליצירת האדם החדש בנוף זה. עם התרכזות היישוב בארץ בערים, היתה הגינה הוורנקולרית לאתר בו יכול היה המתיישב העירוני לקחת חלק בהגשמת החזון הציוני. מכאן מסתבר אופייה ה"חקלאי" של הגינה העברית הוורנקולרית.
– גינות שונות שהיו בארץ טרום ההתיישבות הציונית ובמקביל אליה שימשו כתקדימים. בעוד שהתקדימים המערביים (גינות הטמפלרים, גינות מוסדות הדת הנוצרים ומורשת גנני הברון הצרפתיים) התקבלו, התקדימים המקומיים (גינת הבוסתן הפלשתינאית) נידחו כמודל. צמחיית הבוסתן אומצה אך הבוסתן כמודל פיסי ורעיוני לגינה נידחה בשל סיבות אידיאולוגיות.
– הגינה העברית הוורנקולרית השתלבה במודלים תכנוניים שמקורם באירופה ואשר אומצו בארץ. המודלים של עיר הגנים ופרברי הגנים, משקי העזר ומעונות העובדים, בעיקר בגרסאות שנוצרו בגרמניה, היוו בסיס להתיישבות החדשה בארץ והכילו את הבסיס ליצירת הגינה.
– בתל אביב נוצרו גינות ורנקולריות למן ימי אחוזת בית. היו אלו גינות נוי ותועלת שטיפחו תושבי העיר בסיוע נכבד של הממסד העירוני. חזון עיר הגנים תורגם על ידי העירייה למערכת של חוקים והנחיות, למערכת תעמולה גלויה ונסתרת שתכליתה הורקת העיר ובעיקר בידי התושבים. במחצית שנות השלושים, עם צמיחתה המואצת של העיר, נגוז חלום העיר הירוקה וחסידיו עברו לערים הסמוכות או לשכונות בהם פטרון אחר הגן על רעיון הגינה.
– יצירת גינות עבריות ורנקולריות היתה חלק מיצירת התרבות העברית החדשה בארץ ישראל, לפי הגישה שראתה בתרבות העברית מערכת כוללנית להסדרת החיים בארץ. בהעדר מורשת גננית התגייסו סוכני תרבות שונים לבניית המערכת ובמחצית שנות הארבעים כבר היו בארץ ניצנים של התרבות החדשה: נוצרו גינות שונות ובהם רפרטוארים מגוונים, נוצרה קהילה של בעלי גינות שנתמכה על ידי קהילה מקצועית מתפתחת, צמחו מסגרות מסייעות כמו משתלות, שירותי גננות וספרות מקצועית. נוצר שיח ציבורי סביב הגינה העברית שכלל יצירת שפה עברית לגן, ספרות המתייחסת אליו ודיון בתכניו. תרבות זו היתה אומנם בחיתוליה בהשוואה למערכות תרבות אחרות, אך היתה עובדה קיימת.
– הגינה העברית הוורנקולרית היתה מראשיתה טקסט גדוש ברבדים שונים של משמעויות. ברובד האישי היתה הגינה ביטוי ליצירת זיקה לקרקע, ויותר מכך זיקה לקרקע המולדת. עבודת הגינה תגמלה כלכלית ובעיקר נפשית. ברובד הקהילה היתה הגינה ביטוי ללכידות פנימית ולקשר בין דיירי המתחם או השכונה. עבור הישוב העברי בארץ ישראל היתה הגינה מקור לגאווה, ביטוי לתרבות החדשה שקמה בארץ ישראל.
עם העלייה ההמונית מהמזרח, השתרשות היישוב בארץ, והשינויים האידיאולוגיים שעברה החברה, התפתחה תרבות הגינה הוורנקולרית בכוונים חדשים. מחקר זה הוא בבחינת התשתית להמשך החקירה.
