עיונים, כרך 31 (2019), עמ' 348-306
המחקר נערך בתמיכת הקדש שלמה גלס ופני בלבן־גלס
בהיסטוריוגרפיה של האדריכלות המודרנית בארץ ישראל ובמדינת ישראל נדחק סיפורן של טכנולוגיות הבנייה לשוליים. בשל נטייתו של המחקר ההיסטורי המקומי לעסוק בעיקר בהיבטים הסגנוניים, האידיאולוגיים, הפוליטיים והחברתיים של הבנייה בארץ, עדיין קיים מחסור ממשי במידע בסיסי, נגיש ושיטתי שיאפשר ללמוד על ההתפתחות הטכנולוגית של שדה הבנייה המקומי, ולא פחות מכך – על ההקשרים התרבותיים והחברתיים שבהם התגבש והתקבל השימוש בטכנולוגיות בנייה שונות.
במאמר זה אני מבקש להתחיל למלא, ולו חלקית, את החסר על ידי התמקדות בכמה מטכנולוגיות המעטפת העיקריות שיושמו בארץ מאז תחילת השימוש בטכנולוגיות בנייה מודרניות, מראשית המאה ה־20 עד ימינו. טכנולוגיות מעטפת חשופות, שמעצם טיבן זכו להנכחה חזותית מוגברת ועוררו עניין אדריכלי שחרג מהתחום ההנדסי־התפקודי הצר.