חוקרת: נעמה נאמן מזרחי
מנחות: רבקה השמשוני, עדנה ישי וילסון
שנה: 2007
מילות מפתח: שימור, מתחמי מגורים, חיפה, הכרמל
שימור מתחמי מגורים ושיקום שכונות והקשר ביניהם הוא נושא חם כבר מעל שלושים שנה בעולם המערבי החיבור ביניהם, בישראל הוא צעיר יחסית וסמוך כרונולוגית לחקיקת התוספת הרביעית לחוק התכנון והבנייה שעניינה מיסוד המעמד החוקי של מתחמים לשימור, מתחילת שנות ה־90.
השימור כפי שאנחנו מכירים אותו כיום, התגלגל משימור אלמנטים בודדים (מונומנטים) דרך שימור רקמה עירונית רבגונית המבקשת לשמר אלמנטים ייחודיים בתוך הקונטקסט שלהם ועד לתחום הנגזר ממנו :שימור מתחמי מגורים, כאשר מרכז הכובד בשימור מסוג זה עובר מן הפרטים אל הרקמה ונוסף אליו על פי רוב גם שימור של רקמה חברתית.
המחקר מעלה מספר שאלות: כיצד מגדירים מתחם לשימורי מה מייחד מתחם מגורים לשימור על פני מתחם לשימור כללי? מהו תהליך הטיפול במתחם לשימור מרגע הגדרתו ותחימתו ועד לתכנונו בפועל? בפרקי הרקע מנסה המחקר לתת מענה לשני נושאים: מהו הרקע שעליו צמח השימור? כיצד מתוכננים מתחמים לשימור כיום? כחתימה לחלק זה מובאים תקדימים על מנת להאיר את שני הנושאים הראשונים.
השימור לא צמח בחלל ריק, כמו תהליכים תבוניים אחרים השימור הוא תוצאה של תהליך דיאלקטי, לתגובות ותגובות נגד לאירועים היסטוריים, לזרמים באדריכלות, לזרמים בחשיבה פילוסופית ולתנועות חברתיות שקבעו מה יעלה על סדר היום הציבורי באותה התקופה.
כתוצאה מתהליכים אלו גובשו אידיאולוגיות שונות בשימור: מה לשמר, איך לשמר, כמה לשמר, מי משמר ואיך מנחילים את חשיבות השימור הלאה? שהן פרי רוח התקופה בשילוב עם התנאים האופייניים למקום: התנאים הפיסיים, האקלימיים, הכלכליים ועושר מאגר הנכסים לשימור. כדי להוציא ערכי שימור אלה מן הכוח אל הפועל מופעלים מנגנונים מעשיים המטפלים בהיבטים השונים של השימור היוצרים תשתית אחת והם:
החינוך לשימור: הכשרת העוסקים בשימור והכשרת הלבבות בקרב הציבור להבנת חשיבות השימור כערך לאומי ועולמי דרך החקיקה: הסדרה של מעמד הנכסים לשימור, סדר הפעולות וכלי התכנון ואכיפת חוקים אלו ומימון השימור: מציאת מקורות למימון ישיר ועקיף לפעילויות שימור בפועל, כמו גם לעידוד שימור והגברת המודעות אליו.
בשלב זה של המחקר הושוו תשתיות השימור ברמת המדינה (איטליה, צרפת, ארה״ב ,ישראל) ברמה הבין מדינית (האחוד האירופי) וברמה הבינלאומית (טיפול בשימור מורשת עולמית, מימון והחלפת ידע) דגש מיוחד ניתן לסקירת התשתית בישראל על יסודות תשתית זו בנוי תהליך תכנון מתחם לשימור. תהליך זה מטפל בכמה עניינים: תחימת המתחם, זיהוי מאפייני הרקמה הייחודית למתחם, בחירת הנושאים לטיפול (נגזרות של ייחודיות המתחם והבעיות הקיימות בו), מדרוג הנכסים שונים בתוך המכלול, ומתן הנחיות פרטניות לתכנון במתחם: בהיבטים של שימור כמו גם בהיבטים של תכנון עתידי בו. את חלק הרקע חותם מודל תכנון מתחם לשימור המתמצת את תהליכי המפתח בהכנת תוכנית שימור ותקדימים בשימור מתחמים מארצות הברית ומהארץ עם דגש על שימור מתחמי מגורים.
בפרקי המחקר נעשה ניסיון להחיל את הנלמד מן הרקע על מקרה לימוד: שדרות הנדיב בחיפה. ראשית נסקר הרקע העירוני ההיסטורי והתכנוני של העיר חיפה, ציר רכס הכרמל המערבי ממרכז הכרמל עד מרכז חורב והמתחם הנבחר. ציר הכרמל המערבי (שדרות מוריה וחורב) משלב מגורים ומוקדי מסחר וממנו מתפצלים מקו הרכס מערבה ומזרחה רחובות ושכונות מגורים. שדרות הנדיב, רחוב המתפצל ישירות מהציר, בולט ומיוחד מכמה סיבות: הרחוב כמעט אופקי ואינו משתפע כלפי מטה כמו רוב הרחובות היוצאים מן הציר הראשי, יש לו חתך רחוב יוצא דופן המכיל שדרה מרכזית מגוננת ויש בו מספר מבנים רשומים לשימור.
כבר בשלב התכנון ההיסטורי של רכס הכרמל ביקשו מתכנניו לשמור על אופי עירוני – כפרי שייתן את כל היתרונות של חיים בעיר: מסחר, תעסוקה ונגישות, אך לא יוותר על יתרונות ה״חיים בכפר״: הבנייה המרווחת, הרוגע וריבוי הצמחייה. שדרות הנדיב והחלקות שעליו מתוכננות עפ״י עקרונות יסוד אלו.
בשלב זה התמקד המחקר בשדרות הנדיב. על ידי סקרים פיסיים נאספו נתונים לגבי שימושי הקרקע הקיימים, מספר הקומות בכל בניין, צורת הגגות וחומרי הבנייה, התפתחות כרונולוגית של הבנייה ברחוב, פיתוח וצמחייה קיימים, רישום מבנים מוכרים לשימור ודירוג לשימור (על סמך הנתונים שנצברו בסקרים אלו).
נותחו הבעיות והנושאים לטיפול במתחם והוכנה מסגרת לתכנון שימור ופיתוח במתחם. המסגרת התכנונית כוללת תשריט, תוכנית מוצעת בעלת תוקף סטטוטורי וסעיפים מוצעים לתקנון מצורף וכן נספחים המבהירים היבטים שונים בתכנון שימור ופיתוח במתחם. ביניהם: אופן פיתוח הרחוב שייתן מענה לבעיית התנועה והחנייה בו, כמו גם ישמור על אופי השדרה הייחודית שלו. תכנון חזיתות וחתכים תוך שמירה על איזון בין שימור ופיתוח, כאשר הדגש הוא הוספת בנייה חדשה בהתאם לקווים מנחים המסתמכים לא רק על הנחיות דו מימדיות כמותיות כמו אחוזי בנייה וקווי בניין אלא על ראייה ויזואלית תלת מימדית של הוספת נפחים לבנייה הקיימת באופן שישלים אותה ולא יפגע ברקמתה.
בעקבות סקר התשתית הישראלית הקיימת, סיכם המחקר את היסודות החסרים בה על פי ממצאים של ועדות חקירה, היגוי וביקורת קיימות כמו גם לפי השוואה לסיכומי תשתיות דומות בארצות אחרות בעולם המערבי.
הבעיות העיקריות בתשתית הישראלית נובעות מכמה סיבות מרכזיות: פיזור של אחריות לשימור בין גורמים שונים, של חוקי תכנון ואכיפת שימור במקומות שונים במסגרת החוק הכללית ושל הפרדת רשויות התכנון והאכיפה. היעדר מאגרי מידע מסורים ומפורטי ברמה עירונית וארצית והעדר מימון לפעולות הקשורות בשימור.
המסקנות ברמה הישראלית הן שכדי לשקם את התשתית הקיימת יש לפעול למען המטרות הבאות:
ריכוז : חקיקה, אכיפה, מאגרי מידע.
מימון: תכנון מימון ישיר ועקיף לשימור דרך גורמים ממלכתיים, חצי ממלכתיים ופרטיים.
בסיכום מקרה הלימוד משתקפות מגרעות התשתית הקיימת.
מבחינת שימור: המתחם נמצא ברשימת השימור, אבל אין לכך משמעות חוקית מכיוון שאין סקר מבנים מפורט ואין תוכנית שימור החלה על המתחם. משום כך אין מידע לגבי מה צריך לשמר ואיך.
מבחינת פיתוח: על המתחם חלה תוכנית המתאר הקיימת המפרטת אפשרויות להריסה ותוספות על פי מתכונת קיימת שאינה מתייחסת לשילוב ולאיזון בין שימור ופיתוח.
בסיכום ההשוואה הבינלאומית ובתמונה שעולה מן התקדימים עולה עוד נקודה אחת באופן ברור. בעולם מושלם די היה בהסדרה וארגון מערכתיים ובמימון ממלכתי, אך מכיוון שבמציאות סדרי העדיפויות הממלכתיים ומקורות המימון לא עולים תמיד בקנה אחד עם רצונותיו וצרכיו של תושב בודד או קבוצת תושבים ממוקדת( מוצדקים ככל שיהיו )חשוב לא פחות להצלחת פרויקט שימור הכוח הציבורי שדוחף אותו מלמטה. כוח זה מסייע בפיתוח מודעות הציבור לערך של השימור הן כמורשת היסטורית המגדירה זהות (של הבית, של השכונה, של העיר) והן כמנוף כלכלי – פיתוח וטיפוח באמצעות משאבים קיימים (מבנים לשימור, רקמה עירונית קיימת – על פני הריסה ובנייה מחדש) והעלאת ערך הנכסים ובראייה כוללת עליית ערך הקרקע בשכונה כולה.
התארגנות ציבורית לקידום מטרה תכנונית, הופכת נפוצה יותר ויותר בעולם כמו גם בארץ.
גם בשדרות הנדיב בעת כתיבת שורות אלו מתארגנת קבוצת תושבים שטובת השכונה שלהם נוגעת להם אישית. קבוצה זו מבקשת להבטיח את פיתוחה וטיפוחה של השדרה המרכזית שלהם והיא מעוניינת שהסיבה שמשכה אותם להתגורר ברחוב: בנייתו הלא צפופה ונופו הרוגע והירוק תמשיך ותישמר גם בעתיד על ידי שמירה על הקיים מצד אחד, ותכנון מסודר של בנייה חדשה שתשלים ותדגיש את הקיים מצד שני.
הצלחת תכנון מתחם לשימור בכל מקום שהוא תלויה בשילוב מאמצים מלמעלה: על ידי ריכוז אמצעי תכנון, ריכוז מידע, חקיקה בהירה ואכיפה מסודרת ומציאת אמצעים למימון בעזרת הרשות המתכננת והגופים הממלכתיים. ומלמטה: קידום פרויקטים פרטניים והשגת מימון פרטי משלים בעזרת התארגנות ציבורית.
