ד"ר אורין שחר
הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, הטכניון, חיפה, 5 ביולי 2022
למעלה מחמש שנים של עבודה מאומצת באות היום לידי סיום כשאנחנו אוחזים בהתרגשות ספר יוצא דופן המסכם שנים ארוכות, יפות, פוריות ומלאות כשרון בהן פעלה כרמלה כרמי כאדריכלית פנים. זהו רגע מרגש במיוחד.
כרמלה עיצבה במידה רבה את המרחבים היומיומיים והאינטימיים ששימשו ומשמשים את כולנו. אנשים רבים פגשו מבלי דעת את טביעת ידה בבתים שעיצבה ובמרחבים ציבוריים כמו חנויות, דיור מוגן, ספריות, סניפי בנק, תערוכות, בית משפט ועוד ועוד… גם הרהיטים שעיצבה כרמלה היו חלק בלתי נפרד מהסגנון המקומי ושיקפו את התפתחותם של טעם ושפה עיצובית.
רבות ידובר היום על מלאכת תכנון הפנים ועל משמעויותיה בעבר ובהווה ואולי גם בעתיד אבל לפני שנתחיל אני רוצה לומר משהו אישי:
בשנים האחרונות היו לנו לא מעט מפגשים לכרמלה ולי. כרמלה היתה עבורי בית ספר למסירות לנחישות, להגיון בריא לדיוק וחדות מבט. היו לנו אינסוף נושאים וסוגיות (כשמו של הפרק המרכזי בספר) לדון בהם, היו הסכמות ולפעמים גם אי הסכמות כי ספר מורכב כזה הוא לא עניין של מה בכך, אבל בכל המפגשים היו רגעי חסד קבועים, רגעים שייחלתי וחיכיתי להם כל פעם מחדש.
אלו הרגעים שבהם נפתחו המגרות והתיקים, ועל השולחן הארוך של כרמלה נפרסו אוצרותיה הגנוזים – תמצית מזוקקת של כשרון יוצא דופן, כשרון הציור והאיור של כרמלה.
כריכת הספר רומזת על האוצר הבלום שבתוכו. האפשרויות לבחירת האיור הפותח היו רבות, כמעט כל איור ששמנו את עיננו עליו יכול היה להתאים ובכל זאת הרמז החיצוני שהניחה המעצבת המוכשרת שלנו הילה קרץ מספר כל כך הרבה מכרמלה: השפע התרבותי: ספרים ומוסיקה ותמונות על הקיר ואוספים וכלים.
כשפותחים את הספר מגלים את המרחב המלא; ולמרות שהוא רקום כולו בקו עדין בלבד, שחור על גבי לבן, אי אפשר להתעלם משפע האור שזורם לתוכו מהפתיחות והעושר הצנוע והמאופק. זו הצצה קלה המשקפת את היכולת להניח כל דבר במקומו ליצור הרמוניה מרגשת, חיה, דינמי, ביתית ומחממת לב.
זהו מרחב מחבק, מקום המעורר רצון עז להיות בו, לשקוע לתוכו, להשתרע על הספה, למתוח יד ארוכה אל מדף הספרים, להפעיל את הפטיפון ולהניח לשמש הנשפכת מן החלונות לשטוף אותך ולנצנץ בין העלים הירוקים.
אבל הפלא הגדול הוא ההבנה שהמקום הזה שכולו מלא תכונה וממשות מוכרת, המקום הזה רק נהגה ברגע בו נגע הרפידוגרף של כרמלה בדף הנייר.
זהו מקום שבהיווצרו הוא עדיין איננו…. הוא רק מדומיין… תפור מחוטים של השראה.
וההבנה הזו היא סוד כוחה וכשרונה העצום של כרמלה. הכשרון לברוא מקומות, לראות אותם בעיני רוחה ליצור אותם בחזונה ואז לפרוס אותם על דף הנייר ובו ברגע להפוך אותם למקום קיים.
היכולת לדמיין את המרחב היא אולי כשרון משותף לאדריכלים ומתכננים רבים אבל לא כולם זכו ביכולת הנדירה לבטא את עצמם בקו נקי, שלם וברור כל כך. לא כולם יכולים ליצור קשר מיידי ומזמין כזה בין המחשבה האבסטרקטית למרחב הקונקרטי ולעשות זאת באופן המקרין שמחת עשייה ואהבה כנה למשתמשיו העתידיים של המקום.
זו מתנה ייחודית ההולכת ונעלמת היום, גם אלו שזכו בה ממעטים להשתמש בה בשל השינוי בכלי התכנון העכשוויים.
לצורך עריכת הספר העמקנו בשרטוטים ובאיורים של כרמלה שוב ושוב, נהננו מהם כפי שכרמלה נהנתה להכינם אבל תוך כדי עבודה הבנתי שהיכולת הזו להניח את העתיד על הדף פועלת גם בכיוון הפוך.
כשכרמלה כתבה את זכרונותיה ותארה את המקורות מהם ינקה הפך הכשרון את כיוונו והיד הקלה והמדוייקת הפכה כלי לתיאור הזיכרון. ככה נבנו לפנינו המקומות שהיו ואינם, כמו בית הזוג מיהזם בכרמל שנבנה מחדש בכוחו של העיפרון הגמיש בידיה של כרמלה.
גם ההווה היומיומי הרוחש מסביב הוא אובייקט לרישום תמידי מלא חיות ואהבה- פינות הבית, מראות מן החלון, אובייקטים המלווים אותה.
נראה כי המחול הזה הפונה קדימה, אחורה ולצדדים מאפשר לך כרמלה לנוע בחופשיות בעולם, לעבד אותו ללא הרף במחשבותיך וליצור אותו בכל רגע מחדש.
זה גם המקום בו נפגשת כרמלה איתנו עם המרכז לחקר המורשת הבנויה שמטרתו ליצור מרחב המנגיש את ההיסטוריה של מקצועות התכנון המקומי לחוקרים, לסטודנטים ולקהל הרחב.
כאן הופכים הארכיונים האישיים לחומר הגלם של המחקרים העתידיים. כאן הם מוצאים את מקומם כחלק מהפסיפס העשיר המספר את סיפורו של המקום הישראלי אבל גם כאוספים חד פעמיים המאירים רגעים היסטוריים ותהליכי יצירה השלובים זה בזה.
צירופם של כל החומרים יחד בספר הזה, הקול הצלול והיד הבוטחת באמצעותם מתארת כרמלה את קורות חייה ואת עולמה המקצועי הם בסיס חשוב עבור כל בעלי עניין והם מזמינים דיון כמעט ראשוני בעיצוב / אדריכלות פנים כדיסציפלינה עצמאית בעלת תוקף ומשמעות ביצירתה ובשיקופה של תרבות מקומית.
אני מבקשת להודות בהזדמנות זו גם לשותפים היקרים מאד לדרך שסייעו במעשה, במחשבה, בעצה טובה ובזכותם כל זה התאפשר וקרה: ליאת סאבין בן שושן שהפגישה שלה ושל כרמלה הציתה את הרעיון; לשני שילה קודמתי בתפקיד הזה שאת העבודה עם כרמלה היא יזמה והתחילה ובעיקר שמורה לה זכות חשובה בעריכתו המדעית של הספר ובכתיבת מאמר הפתיחה שלו; אלעד הורן מנהל המרכז הקודם ויעל פורמן-נעמן המנהלת הנוכחית שליוו את התהליך וסייעו בכל כוחותיהם הטובים וכמובן אלונה נצן-שיפטן, ראש המרכז על השותפות והמעורבות.
כרמלה, אני רוצה להודות לך באופן אישי על המסע הזה שהיה מרתק ומעשיר ומעורר מחשבה ולאחל לך שתמשיכי בתנופה האדירה שלך לעוד מסעות רבים וטובים.
