חוקרת: ירדנה נגרין צ'וקרון
מנחות: אליסה רוזנברג, איריס ערבות
שנה: 2017
מילות מפתח: תכנון נוף, קיבוץ, צמחייה מקומית
אדריכלי נוף וגננים בכמה קיבוצים בחרו במודע לבדוק את משמעות המצוי, את המקומי כצמחייה בלתי מיובאת, ולתכנן בעזרתה את נוף הקיבוץ. בבחירתם בצמחייה המקומית כבסיס ותשתית לתכנון נוף הקיבוץ נקטו גישה תכנונית שונה מזו המקובלת ומהמכוננת נוף קיבוצי קנוני ומוכר. גישה זו מצביעה על דיון מקצועי על אודות תכנון בעזרת צמחייה מקומית שאנו עדים לו בספרות המקצועית של התקופה בין שנות ה־30 ל־50 של המאה העשרים. עבודה זו מתמקדת בתכנון אדריכלי הנוף והגננים הבולטים בגישה.
הנוף הקיבוצי הוא מראה מוכר, איקוני, בתודעה הישראלית, שאותו יודעים לזהות ולאפיין: מדן ועד איילות נוף הקיבוץ מתאפיין במדשאות אינסופיות ועצים מיובאים – אותו הנוף דמוי "גן עדן" לעד. במחקר זה יוצגו המתכננים יחידי הסגולה שבבסיס תכנונם עמדה ההבנה כי יש קשר בלתי אמצעי בין הצמחייה לאדמה ולארץ שמאחד את חצר הקיבוץ עם סביבתו, כמו גם הצורך לשמור על כושר שרידות גבוה של הצמחייה בתנאים קשים. גישה זו עומדת מנגד למקובל בתכנון הנוף במרבית הקיבוצים שבהם השתמשו המתכננים בצמחייה מיובאת, ויצרו נוף שונה אשר נצרב בתודעה הישראלית במשך השנים כנוף מקומי.
המחקר מציג את תכנונם של אדריכלי הנוף בצמחייה מקומית בארבעה מקרי מבחן: בקיבוצים דליה, אלונים, הזורע ויחיעם. הוא מתחקה אחר התגבשותה של גישה תכנונית אשר עושה שימוש בצמחייה המקומית לכינון תשתית נופית, ותר אחר הסיבות לבחירה זו. המחקר מגלה את נקודות הדמיון והשוני בתכנון נופם של הארבעה בהיבטים: בחירה בצמחייה המקומית, שילובה עם צמחייה מיובאת, תכנון הנוי של הקיבוץ והשוואה בינו לנוף סביב. כמו כן, ייבדקו במחקר יחסי הגומלין שבין מכלול הפועלים בתכנון: המוסדות המיישבים, מחלקות התכנון של הקיבוצים, אדריכלים מתכננים, אדריכלי הנוף, הגננים וחברי הקיבוץ. המיקוד יהיה על עבודתם ושיתופי הפעולה בין אדריכלי הנוף לגנני הקיבוץ אשר ניסיונם המעשי ועבודת השטח שלהם השלימו את ידיעותיהם של אדריכלי הנוף, ועל האחרונים שמצידם תרמו לגננים ידיעות על אודות תכנון ועיצוב בעזרת צמחייה מקומית. הגננים שימשו חוליה מקשרת בין המתכנן, כוח העבודה והנתונים בשטח. שיתופי הפעולה בין גננים ואדריכלי נוף מצביעים על חשיבותם של שיקולים פרגמטיים הנובעים מהשטח בגיבוש ההשקפה התכנונית. דינמיקה זו הייתה חשובה ביותר בכינון ה"מקומי" כגישה תכנונית.
זאת ועוד, המחקר מדגיש את תפקידם ותרומתם של הגננים בגיבוש האסתטיקה והפרקטיקה של תכנון הנוף המקומי. הממצאים מצביעים על חשיבות תפקידו הכפול של הגנן כחלק מהגוף המתכנן את הנוף, כשותפו של אדריכל הנוף לתכנון, וכחלק מחברי הקיבוץ החיים בו. במחקר מוצג מודל תכנוני המשלב ידיעות מקצועיות, מיומנויות בשטח, השפעות תרבותיות של התקופה והתחשבות בגאוגרפיה המקומית שיחדיו מאפשרים את היווצרותו של נוף קיבוצי מקומי.
