חוקרת: תגית כלימור
מנחה: אברהם וכמן
שנה: 1985
מילות מפתח: קיבוץ, מרחב ציבורי, טיפולוגיה
הקיבוץ הוא ישוב קטן בו מתקיים מעגל חיים שלם הכולל: יצור, צריכה, מגורים ופנאי. בקיבוץ כחברה שיתופית, הפעילות הציבורית המשותפת תופשת מקום מרכזי וייחודי. בהתאמה המערכת הציבורית הבנויה היא בעלת חשיבות רבה בשל גודלה ורמת מורכבותה. עובדות אלה הביאו לגיבוש נושא מחקר זה, העוסק במערכת הציבורית בקיבוץ כחלק מהמירקם הפיזי השלם של הקיבוץ.
המקום הציבורי בקיבוץ הוא מקום בו מתרחשות הפעילויות הציבוריות במבנים ובחללי החוץ. המקום הציבורי מהווה מרכז לפעילות שוטפת יום יומית ומקום לאירועים מיוחדים. הפעילויות המתקיימות בו ניתנות לחלוקה למספר נושאים: אכילה, חברה, חרבות, דת, פוליטיקה, מנהלה, צריכה, שירותים, בריאות, ספורט ופנאי.
במרכז המקום הציבורי עומד חדר־האוכל, שהוא הגרעין ממנו התפתח המקום הציבורי והמהווה עד היום את המקום הפעיל ביותר מבחינה ציבורית. חדר־האוכל שימש תחילה, בנוסף לתפקידו הרישמי כמקום אכילה, כאכסניה לפעילות רב־תכליתית כפעילות חברתית, תרבותית, פוליטית ומנהלית.
עם גידול האוכלוסיה, העליה ברמת הצריכה ושיפור היכולת הכלכלית, החל תהליך של מעבר פונקציות ציבוריות מחדר־האוכל הרב־תכליתי אל מבנים חד־תכליתיים חדשים או ישנים, אשר הותאמו לקליטת הפונקציות הציבוריות החדשות. בהמשך התהליך הופיע המכלול הרב־תכליתי המאגד בתוכו מספר גדול של פונקציות ציבוריות בעלות מכנה משותף כגון מרכז תרבות הכולל: אולם מופעים, מועדון ספריה, חדרי חוגים וכו׳ או מרכז הביגוד הכולל: מכבסה, מחסן בגדים, מתפרה וכר. במקרים אחדים קובצו תחת קורת גג אחת מספר פונקציות שונות כחדר־אוכל, מועדון, אולם קולנוע, מנהלה וכדומה, כאשר לכל פעילות חלל נפרד.
התפתחות המקום הציבורי מהווה חלק מתהליך ההתפתחות הכולל של הקיבוץ על מרכיביו השונים: המגורים, החינוך, המשק והתעשיה. בתחילת הדרך הצטמצם המקום הציבורי לחדר־האוכל, שהיה חלק מחצר מרכזית שאיחדה בתוכה את אזורי המשק והמגורים. במקביל התפתחה סכימת האזור, בה הופרדו מרכיבי הישוב הקיבוצי לאזור משקי ולאזור מגורים, כאשר המקום הציבורי מצוי בתווך ביניהם.
סכימת האיזור דחקה את סכימת החצר המשותפת והפכה לסכימה שלטת. גידול אזור המגורים הביא להווצרות טווחי הליכה גדולים מאזורי המגורים אל המקום הציבורי. עובדה זו והגידול שחל באזור המשקי הביאו להעתקת המקום הציבורי למרכז אזור המגורים. כיום מסתמנות מחשבות חדשות, הנוגעות לאופן אירגון הפונקציות השונות. עיקרן בניסיון להתרחק מסכימת האחור, תוך יצירת שמושי קרקע מעורבים, כגון: שילוב תעשיה זעירה במרכז הישוב או שילוב אזור החינוך באזורי המגורים.
מתכנני הקיבוץ נתנו את דעתם לאורך השנים על מרכזיות המקום הציבורי בחיי הקיבוץ ועל יחסי הגומלין בינו לבין חלקי הישוב האחרים. מחשבה רבה הוקדשה לתכנון סכימת הישוב ולחלוקת השטחים בהתאם לתכנון שמושי הקרקע. ברוב המקרים, נעצר התכנון ברמת התכנון הכולל וחסרו הנחיות הנוגעות לתכנון הבינוי. העדר הנחיות אלה נבע מאי גיבוש גישה, מצד המתכננים או החברים, המתייחסת לבינוי המקום הציבורי: ליחסי הגומלין בין מבני הציבור השונים ולתפקיד חללי החוץ הבין בניינים במקום הציבורי. במקרים רבים יחסי הגומלין בין מבני הציבור היו פרי התפתחות אקראית. חללי החוץ הציבוריים לא תוכננו בהתאמה לפעילות המתקיימת בהם והיוו על פי רוב שאריות תכנון.
בהעדר ראייה כוללת ותכנון מקיף, המתווה קווים מנחים לתכנון המקום הציבורי כמקום שלם ולא כאוסף מקרי של מבנים, היווה תחום הבינוי שטח פתוח לפירושו האישי של המתכנן. המתכננים היו חופשיים לפעול בהתאם לאסכולה בה צמחו וממנה ינקו את מקורותיהם. הגישה הפורמליסטית, שרווחה במרבית התכנונים הראשוניים, אופיינה בסימטריה ומונומנטליות, שהקנתה לתכניות היררכיה ברורה ואיפשרה התמצאות נוחה. הגישה המודרניסטית, שהיא הגישה השלטת בתכנון הקיבוץ, החל מסוף שנות ה־30, התרכזה בתכנון הכולל, שבאה לידי ביטוי, בחלוקה לאזורים ובתכנון המבנים כאובייקטים בודדים, תוך הזנחת הקשרים בין המבנים וחללי החוץ. בשנים האחרונות מתגבשות מחשבות חדשות הנוגעות לאירגון המקום הציבורי. ניתן להכלילן תחת הגישה הקונטקסטואליסטית. גישה זו מדגישה את הצורך בהגדרה מחודשת של המקום הציבורי ואירגונו כיחידה שלמה, המטפלת במבנים ובחללי החוץ כמערכת.
במסגרת המחקר הטיפולוגי נבדק מספר גדול של קיבוצים. מערכת הפונקציות הציבוריות נלמדה, הוגדרה ונותחה. המערכת הציבורית מויינה לדגמים אופייניים, שהוערכו באופן השוואתי. המחקר הטיפולוגי מתרכז בשלושה נושאים עיקריים:
א. ארגון המקום הציבורי: אירגון הפונקציות הציבוריות במערכת הכוללת של הקיבוץ, יחסי הגומלין בין הפונקציות השונות במסגרת המקום הציבורי והשפעת המבנה הבודד על ארגון המקום הציבורי.
ב. מערכת התנועה במקום הציבורי: דגמי התנועה הרגלית והמוטורית בישוב ויחסי הגומלין בין מערכת התנועה לבין מבני הציבור וחללי החוץ.
ג. גידול המקום הציבורי: הסיבות לגידול המקום הציבורי. דגמי גידול המקום הציבורי במערכת הכוללת של הישוב ובמערכת הבינוי, והשפעת המבנה על אופן גידול המקום הציבורי.
הדוגמאות המובאות במחקר הטיפולוגי הינן דוגמאות חלקיות של מצב שלם, שמטרתן להדגים ולהבהיר את המרכיבים השונים של המקום הציבורי. לקבלת תמונה שלמה נעשה ניתוח של קיבוץ בית השיטה וקיבוץ גן שמואל. בפרק העוסק בניתוח המפורט נעשה שמוש במושגים ובדגמים שהוגדרו בטיפולוגיה. שתי הדוגמאות המפורטות מקנות ראייה כוללת של הנושא והן שונה בו נעשו תכנונים חלקיים ופעולות סותרות, שהביאו לפגיעה ביכולת התיפקוד של שונה בו נעשו תכנונים חלקיים ופעולות סותרות, שהביאו לפגיעה ביכולת התיפקוד של המקום הציבורי. דוגמאות אלה מציגות גישות שונות בתהליכי גידול, באירגון הפונקציונלי ובהשפעת מערכת התנועה על המקום הציבורי.
החברה הקיבוצית נמצאת בתהליכי תמורה המקיפים תחומי חיים רבים. ההתפתחות הטכנולוגית והפרוש המשתנה לחיי הקיבוץ דורשים מחשבה מחודשת על תכנון הקיבוץ ומעמידים אתגרים חדשים למתכננים. המערכת התכנונית בקיבוץ מהווה חלק בלתי נפרד מהחשיבה האדריכלית הכללית ועל כן יש חשיבות רבה בהתייחסות המתכננים לביקורת האדריכלית העכשווית, הנוגעת לגישות תבנוניות שונות הרווחות בקיבוץ.
מחקר טיפולוגי זה מאפשר מבט חדש לתולדות תכנון מרכז הקיבוץ. חמחקר נועד להציג חומר ממויין ומנותח, שיהווה חומר למחשבה למתכננים בקיבוץ. חשיבות המחקר בהצגת מורכבות הנושא, פריסת הדרכים הרבות האפשריות לפתרון, תוך הדגשת הצורך בהתאמת פתרון ייחודי לבל קיבוץ בהתאם לנתוניו וצרכיו.
