הפקולטה לארכיטקטורה ובנוי ערים היא אחת משתי הפקולטות הראשונות של הטכניון – המחלקה לארכיטקטורה והמחלקה להנדסה בנאית, כפי שנקראו אז – שפתח שעריו ב־1924 בבנין הטכניון ההסטורי בהדר הכרמל. מתכננו היה אלכסנדר ברוולד, הדיקן הראשון. המחזורים הראשונים היו קטנים. בשנות השלושים גדל מספר הסטודנטים והסטודנטיות, ונקלטו מורים ממרכז אירופה שברחו מפני השלטון הנאצי.

ב־1951 נוסד ׳המדור לבנוי ערים׳ והסטודנטים נדרשו לבחור בין מגמת בניין־בתים למגמת בנוי ערים. בשנות השישים התקיים מאבק חריף על דמות הפקולטה, ותכנית הלימודים גובשה במתכונת חדשה, חמש שנתית. בשנים אלו התארגנה מועצת הסטודנטים לארכיטקטורה, אשר הוותה השראה להקמת ארגון הסטודנטים בטכניון.

ב־1967 ניתן תואר הדוקטור הראשון בתחום הארכיטקטורה, ומאז מתקיימים בפקולטה לימודים לתארים מקצועיים ומחקריים במסלולים שונים, לתואר ראשון, שני ושלישי;  ב־1969 הוקם המרכז לחקר העיר והאזור ע״ש קלצניק, וב־1970 − המסלול לתואר שני בתכנון ערים ואזורים. המסלול לאדריכלות נוף נוסד ב־1975. באותה שנה נוסד המרכז למחקר ופתוח בארכיטקטורה והוקמה היחידה לתיעוד הארכיטקטורה, לימים המרכז לחקר המורשת הבנויה ע״ש אבי ושרה ארנסון.

ב־1985 עברה הפקולטה לארכיטקטורה ובנוי ערים לקרית הטכניון בנוה־שאנן, והיתה האחרונה לעזוב את הבניין ההסטורי בהדר הכרמל. ב־1994 הוקם בה המסלול לתואר שני בעיצוב תעשייתי. כל המסלולים ומרכזי המחקר של הפקולטה היו בזמנם הראשונים מסוגם בישראל, ובמשך שנים רבות גם היחידים.

לאלפי בוגרי הפקולטה ומאות מוריה היה חלק מרכזי בעיצוב ובבניית המרחב הסובב בישראל. כל דור הטביע את חותמו בדרכו ועל פי גישתו המקצועית. הפקולטה ממשיכה להתפתח ולהשתנות כמסגרת רחבה לארבעת מסלוליה, לחברי וחברות הסגל המחקרי והמקצועי, ולציבור הסטודנטים המגוון שלה.