בלכתו של דן איתן

פרופ' אלונה נצן שיפטן / 11.01.2023

דן. השמוצניק התל אביבי. איש השמאל. הפלג של משה סנה. איש חברה ברשת שנפרשה עד פינלנד, עת פרח שם בצעירותו בין חוגי השמאל. האיש שכיסה, בשותפות המכוננת והטעונה שלו עם אדריכל יצחק ישר, המפא״יניק, את מעוזות ציונות העבודה. ביחד ייצרו השניים את בניין המופת של מוזיאון תל אביב. ארזו את חללי העיר הלבנה של ילדותם במבנה שכולו חגיגיות של חולין.

דן. איש בוהמה. אינטלקטואל. הבורר של האדריכלות הישראלית. האיש שהיה בכל צומת משמעותי של המקצוע, שידע לנווט את הספינה במים סוערים—בין הרכטרים והכרמים של היכל התרבות, בין הכוחות החשאיים של הכור בדימונה, האיש שבשדות השחונים של איראן בנה ערים שהאיראנים אפילו לא דימיינו. 

דן. הארכיטקט המבריק. הצעיר שאומץ על ידי ארתור גליקסון למשרד השיכון כדי לתכנן פרויקטים בהם ניתן להתנאות בפני אורחים מחו״ל. הסוציאליסט שבנה את שכונת הניצחון בדימונה, ושלא הבחין, כמו בני דורו, בהבדל הכרוך בהעתקת אותם הערכים החברתיים אל מזרח ירושלים. הארכיטקט שגם כישלון מהדהד שלו, כמו בנין כלל בירושלים, עתיר כרימון בתובנות אדריכליות.

דן. איש שיחה מרתק ובלתי נלאה, אינפורמט של דור שלם. דן איתן איננו.