חוקרת: חדוה מוסקוביץ
מנחים: אלונה נצן־שיפטן, אהרון רון פוקס
שנה: 2006
מילות מפתח: מבני ציבור, אדריכלות ישראלית, אדריכלות מודרנית, תכנון אוניברסיטה, באר שבע
ב־27 לפברואר 1974, כשלושה חודשים לאחר פטירתו של דוד בן גוריון, התקיים בבאר שבע טקס הסבת שמה של "אוניברסיטת הנגב" ל"אוניברסיטת בן גוריון בנגב". הטקס סימל את סגירת המעגל של שלב היסוד. האוניברסיטה הדרומית מבין ששת מוסדות ההשכלה הגבוהה שהיו אז בישראל, מגלמת בהקמתה את חזונו של האיש שעל שמו נקראה. זהו אחד הקומפלקסים הציבוריים – ייצוגיים החשובים שהוקמו בראשית שנות השבעים בישראל ואחת התקוות הגדולות של העיר באר שבע בתקופה, אם לא הגדולה בהן.
בראשית שנות השישים הייתה באר שבע עיירת הפיתוח הגדולה בארץ עם אחוז ניכר של משפחות עולים מרובות ילדים במצב כלכלי קשה. מצב החינוך בעיר היה בכי רע, ולא הייתה תשתית חינוכית להשכלה בסיסית לילדים, לא כל שכן השכלה תיכונית. האוניברסיטה הוקמה על ידי אנשי ציבור מבאר שבע וסביבתה, שהחליטו על הקמת מוסד השכלה גבוהה בעיר כמזור לבעיותיה החברתיות, התרבותיות והכלכליות. בראש קבוצת המייסדים עמדו ראש העיר הראשון של באר שבע דוד טוביהו וד"ר זאב הדרי המדען הראשי של הקריה למחקר גרעיני בדימונה בתקופה.
המייסדים המקומיים היו דומיננטיים בכל שלב של יסוד והקמת האוניברסיטה, ולכל אורך הדרך ראו לנגד עיניהם את טובתה של העיר. הם יזמו פנייה למוסדות החינוך הגבוה בארץ וגייסו את תמיכתם, עזרתם וחסותם האקדמית כדי להפעיל מוסד השכלה גבוהה בעיר החל משנת הלימודים 1963–1964. במקביל, פנו המייסדים לממשלה ושידלו את ראשיה לתמוך במיזם למרות, שסיכויי הצלחתו נראו קלושים. המייסדים החליטו על הקמת קריה אוניברסיטאית חדשה, ולמרות שקיבלו יעוץ אדריכלי כי השטח האידיאלי להקמת הקמפוס הוא מחוץ לעיר, הם בחרו בשטח בצפון העיר בשל נגישותו הקלה מכל חלקי העיר ומחוצה לה ובשל מיקומו הבולט והמרשים על ציר הכניסה הראשי לעיר. הבחירה בתכנון קמפוס בתוך העיר נבעה מהעדפת היתרונות הרבים שהיו צפויים לעיר מהקמת אוניברסיטה בתחומה על פני נוף יפה ושטח בלתי מוגבל אשר השפעתו על חייהם של תושבי העיר ורווחתם הייתה מוטלת בספק.
בחירת אדריכלי תוכנית האב לקמפוס ומתכנני המבנים הראשונים הייתה מחושבת ומגמתית, ראשי האוניברסיטה בחרו בקבוצה מובחרת של אדריכלים, בני "דור המדינה", צעירים, חדשנים ובולטים בזירת האדריכלות המקומית. כל האדריכלים הנבחרים היו מוכרים לראשי האוניברסיטה אישית ומקובלים עליהם ואף אחד מהם לא נבחר בתחרות. אברהם יסקי נבחר להוביל את צוות מתכנני תוכנית האב לקמפוס, יחד עם שותפו בתקופה יעקב גיל, תכנן את בית הספר להנדסה. האדריכלים מיכאל נדלר, שולמית נדלר שמואל ביקסון ומשה גיל תכננו את הספרייה המרכזית באוניברסיטה, ורם כרמי ושותפיו עדה כרמי מלמד, חיים קצף ובן פלג תכננו את מתחם מעונות הסטודנטים בשכונה ג' הסמוכה לקריה החדשה.
צוות אדריכלי תוכנית האב תכנן קמפוס אוניברסיטאי רציונלי מודולרי ושיטתי במתכונת המגה סטרוקטורה, ובית הספר להנדסה בתכנונם של יסקי וגיל הוא מימוש פרגמנט של תוכנית האב. תכנון הספרייה המרכזית הוא טיפול כמעט טקסי בהחדרת אור טבעי לספרייה ממשפך הקולט אור בגג המבנה ומעביר אותו אל הגלריה בה יושב הקורא. תכנון מעונות ג' (שלב א') היה אחד משיאי העיצוב הברוטליסטי של רם כרמי וניסיון נועז ליישם רעיון מודרניסטי הרואה במבנה עיר בזעיר אנפין.
המבנים הראשונים נבנו על ידי שלוש קבוצות אדריכלים, ועם זאת, מהווים גרעין שלם וקוהרנטי של קמפוס אוניברסיטאי, הן מבחינה פונקציונלית הן מבחינה עיצובית – ארכיטקטונית. עיצוב המבנים מבטא פרשנות אישית למודרניזם הבתר מלחמתי ולתיאוריות האדריכליות שרווחו באירופה לאחר המלחמה שביקשו להתגבר על המכניסטיות והניכור של המודרניזם הקלאסי. בהתאמה, מבטאים המבנים את פרשנותם של האדריכלים למקומיות של העיר ולתפקיד החברתי והתרבותי שלקחה על עצמה. במבט לאחור, מבני הקמפוס הראשונים מייצגים את מיטב האדריכלות הברוטליסטית בישראל בראשית שנות השבעים, ומתכנניהם היו והנם האדריכלים המשפיעים ביותר בזירת האדריכלות הישראלית אשר תרומתם לעיצובה טרם תועדה והוכרה במלואה.
